דחיה ונטישה במערכות יחסים

מי יודע מה זאת אהבה? מישהו..??
מסתבר שאנחנו לא ממש מבינים באהבה כי גדלנו בעולם בו לימדו אותנו רבות על אהבה שהיא ממש לא.
הסצינות הלוהטות בסרטים הן לא אהבה אלא התאהבות ואשליה זמנית מונעת הורמונים שעתידה להסתיים בקרוב. כמובן שאת החלק הזה הסרט לא מראה לנו.
מי מאיתנו לא חושק ברגע הקסום הזה שהאישה והגבר רוטטים האחד עם השני ומתנשקים בלהט לצלילי מוסיקה רומנטית וחושנית?
בחיים זה אפילו לא מתחיל ככה, בטח לא ממשיך בצורה הזאת לאורך זמן.

התאהבות היא נפלאה כי הטבע יוצר לנו מניפולציה רגשית שמטרתה לקרב אותנו אל האחר ללא היכרות, וברמה תודעתית גבוהה יותר התאהבות מראה לנו את הפוטנציאל של האהבה האמיתית שאנחנו משתוקקים להשיג. זה סוג של “פייק איט אנטיל יו מייק איט” שמייצר לנו תחושה מדהימה בכל הגוף וממלא אותנו במחשבות טובות על האחר מבלי שהשקענו שום אנרגיה ביחסים.

העניין הוא שכדי להתאהב צריך רק לפגוש את התכנות שלנו בצורת המין השני, אבל כדי לייצר אהבה צריך לעבוד הרבה יותר קשה מזה.

מה הסיכוי?
הסטטיסטיקה אומרת שרוב מערכות היחסים הזוגיות אורכות עד 3 חודשים ואז חלה ההתפקחות מההתאהבות הזמנית והמציאות מתבהרת. מי ששורדים את האכזבה ממשיכים ליצירת קשר של התקרבות אמיתית שדורשת השקעה ולמידת האחר, אל מול שינוי הרגלים והשקעת זמן בבניית מערכת היחסים. אלה ששרדו שנה יקבלו אתגר נוסף, וכעבור 3 שנים אתגר נוסף. מי שנשארו יחד 3 שנים יקבלו סיכוי טוב להישאר יחד למשך עשורים, למרות שהסטטיסטיקה הולכת ומשתנה לרעה ככל שהזמן עובר.

אישה יקרה,
כשאת כואבת ביחסים את לפעמים לא רוצה לראות את האמת כי את פוחדת לגלות איפה את באמת נמצאת עם עצמך.
כשהוא לא ממלא את החוסר בתוכך עלולה להופיע בך תחושה של נטישה שלו אותך, תוך כדי שהנטישה האמיתית היא נטישה שלך את עצמך. כשאת מסיטה את תשומת הלב שלך ממך ונוטשת את הגוף ואת התודעה שלך נוצר מצב של הסתלקות המקום בו יכולה להתקבל אהבה. כשאת לא מצליחה להכיל את רגש הבדידות את בורחת ממך ונכנסת למצב נתק בין הגוף לתודעה.
הנתק הזה מופיע כנטישה בחוויית הגוף, מה שעלול להגביר את ההתרחקות שלו ממך.

עצמאות רגשית
האתגר של כולנו הוא לעשות הבדלה בין רגשותינו לבין רגשותיו של האדם האחר, לפתח עצמאות רגשית ויכולת לטפל ולהתמודד עם רגשות ומצבים. זהו שלב בגרות בו כבר אין הורה שילטף את הילד, תוך כדי שקיימת בנו ציפיה תת מודעת שבן הזוג ייקח את תפקיד ההורה. קורה הרבה שנמצאים במערכת יחסים גוססת ופוחדים לנטוש ולגרום לצד השני את הכאב שמזכיר לנו את הכאב שאחרים גרמו לנו. כשאנו נוטשים אדם אחר אנו חווים בעצמנו סוג של נטישה שמעלה את הפחד לדחות אחרים. הפחד מדחיה פועל גם על הדוחה וגם על הנדחה.

הדוחה שפוחד מדחיה לרוב יסכים עם דברים שהוא לא שלם איתם או יגיד לאחר “לא” בצורה לא יפה ואגרסיבית, מתוך פחד לפגוע או להעליב את האחר. כשאנו אומרים לאחר “לא” ממקום שלם ושל קבלה עצמית (של ה”לא”) הוא יהיה מלווה באנרגיה של אהבה וכבוד לאחר. כשאנו מחוברים למהות שלנו אז ה”לא” שלנו יתקבל בהבנה אצל הצד השני ועם מעט התנגדות אם בכלל. אם נחשוב שעלינו להילחם על ה”לא” ועל העצמאות שלנו, או נחשוב שה”לא” שלנו לא יתקבל אצל האחר, האדם השני יזהה את הספק ויבין שה”לא” שלנו עדיין לא הוחלט. הוא יזהה אפשרות לשנות את ה”לא” שמסמל דחיה ויתחיל להילחם על חייו בכדי לקבל את ה”כן” הנתפס על ידו כמשיב חיים.

בהירות רצונות
אנשים פוחדים מהאמביוולנטיות שלנו, לא , כן, אולי…

כגבר, כשאישה אומרת לך “לא” אז כדאי שתשאל אותה מה היא “לא” רוצה. בדרך כלל היא אומרת לך “לא ככה, לא בצורה הזאת, תבוא אחרת, תבוא מכיוון אחר” והרבה פעמים “לא עכשיו”. כגבר אתה מחליט שאתה מעוניין באישה על פי הגירוי התחושתי והוויזואלי כדבר ראשון, ואז תתחיל להתקרב אליה ולחזר, לבדוק האם היא פנויה לקבל אותך.

כאישה, לרוב לא תוכלי לדעת אם את רוצה אותו לפני שהוא ניגש והתקרב אליך. כשהוא בא אלייך את מרגישה ובוחנת את הרצון שלך על פי הנוכחות שלו שמעוררת בך את הכוח המגנטי הנקבי, ואז את מחליטה אם להיפתח או לא. כך זה עובד בתחילתה של מערכת יחסים וכך זה גם קורה ביחסים האינטימיים שהם ההשתקפות הפיזית של תקשורת זו בין המינים .

הפחד לדחות את האחר
אם הוא נוטש אותך את תמיד יכולה להניח שהוא טעה ולהסיר ממך אחריות, אך אם את נוטשת זה מוביל לרמת אחריות אחרת כי אז כביכול גם חיבלת במערכת היחסים וגם פגעת במישהו אחר, מה שיכול לעורר בך תחושת אשמה עתיקת יומין שנמצאת בעומק הנשיות. ויש לשחרר אותה ולזכות אותך ממנה כי היא לא רלוונטית ובאה מחוסר ההבנה שלך את מה שקורה מולו.

במערכת יחסים דואלית קיים איזון עדין בין להחזיק את האחר לבין לשחרר אותו. דומה למצב של לתת ולקבל באותו זמן של להחזיק את היחסים וגם לשחרר את האחר.

גבר יקר,
תחשוב על לחיות איתה כאילו מעולם לא הייתה שלך, ולאורך הזמן יתגלה השחרור הפנימי שלך בתוכה. אתה תבין שהיא נמצאת איתך בקשר כי היא רוצה, לא כי אתה פוחד שהיא תלך. כשאתה מחובר למרכז שלך אז אין מאמץ אלא רק נוכחות ברגע ההווה. ומי שלא באמת נמצאת איתך תלך לדרכה עכשיו או אחר כך, וטוב מוקדם מאשר מאוחר. דע שאינך יכול לאבד משהו שאינו שלך כמו שאינך יכול לאבד משהו שכבר שייך לך.
אין לך באמת מה לאבד מלבד את האשליה שאתה בשליטה על מה ששייך לך!

אישה יקרה,
כשאת איתו ביחסים והוא הולך את אף פעם לא מאבדת את זה שנוטש, כי הוא מעולם לא היה ולא יהיה שלך. מי שהיה שם זה את שהיית איתו ובשבילו, כמה שרצית ויכולת להיות. הפחד האמיתי שלך הוא לאבד אותך בתוך הריק, לאחר שההזדהות שלך עם המתנה התחזקה והלכת והתאהבת במילוי החוסר ולא בהוויה של הנותן. האני שלך איתו הפך להיות חסר עד שהתחלת להאמין שאין כלום מלבד המתנה ונפלת בחזרה לבדידות ולחוסר.

לזכור מאיפה באנו
כמה פעמים קרה לנו שהתאהבנו ושכחנו את החברים הקרובים, ואז גילינו שזאת הייתה טעות מצערת?
כי בדיוק כשפגשנו מישהו זה בדיוק הזמן הכי חשוב בו אנו צריכים את החברים יותר מכל. כדאי שהם ישאלו אותנו את כל השאלות שאנחנו לא רוצים לשאול את עצמנו בזמן שאנחנו מסוממים בהתאהבות שאינה רואה בכלל את ההוא שאנחנו מאוהבים בו.

זה זמן בו אנחנו גם צריכים אותם כדי שיחזיקו אותנו לא ‘ליפול’ על האחר החדש וליצור אצלו או אצלה תחושת עומס שתוביל לדחיה.

התאהבות דומה למצב בו יש לנו חשק לאכול ממתק כל שעה כמו שילד קטן רוצה, רק שילד לא מבחין שזה לא בריא לו לאכול קילו סוכר בבת אחת. זה טעים לו והוא רוצה עוד מבלי היכולת להתגבר על התשוקה שלו.

אם נבוא ליחסים מתוך מקום של ילד אז שוב ושוב ניפגע, כי ננסה למחזר את מערכת היחסים עם ההורים בה קיבלנו אהבה שוטפת והכלה, בזמן שבן הזוג לעולם לא יוכל לתת לנו את מה שהחסירו מאיתנו. הוא לעולם לא יוכל ולא ירצה לספק את מה שאמא ואבא היו עבורינו.

אמביוולנטיות ביחסים
אתה רוצה להתחיל איתה אבל אתה בא במסווה של ידיד. אם אתה שם אז כדאי לך לוותר על המקום הזה של הילד שרוצה הרבה אמהות ומייצר ידידות שיקבלו ויאכילו אותך באהבה חלופית. כי אם אתה רוצה אישה אז תבוא ממקום של גבר תוך כדי שאתה מתגבר על הצורך הילדי לקבל אהבת חינם. תתחבר למקור כדי להזין אותה באור האהבה שבך, צור איתה אמון ואז תבוא אליה כדי להשפיע ולתת לה את אורך, שיזכיר ויגלה בתוכה את אהבתה אליך.

הצורך באישור
הרצון שלך להוכיח שאתה שווה בעיניה בא מהמקום שאתה חושב שאתה לא – כי שכחת מאין באת ולאן אתה הולך. ורק כאשר תקבל את עצמך כמו שאתה טוב, תוכל לנוח ולבוא אליה ממקום משוחרר ולא דורש. כשאתה בא אליה עם פחד להידחות תפגוש בדיוק את הדחיה שאתה פוחד ממנה שתמשיך לזרות מלח על הפצע.

דחיה
כשהיא דוחה אותך אתה מרגיש שמשהו לא בסדר בך ושאתה לא מספיק טוב. וזה לא נכון כי היא דחתה אותך מכיוון שמשהו לא התאים לה. המסקנה המתפתחת בתוכך הינה מסקנה מוטעית שמכניסה אותך ל”לופ” מחשבתי ורגשי שמעלה מצב הישרדותי הגורם לך לרדוף אחר אותה קבלה שלך ע”י הצד השני שלעולם לא יכולה להתקיים בצורה זו. המציאות תמשיך לשקף לך את הדחיה שחיה בתוכך עד שתסכים להיכנס פנימה ולהיזכר במי שאתה באמת. ברגע בו תקבל את הילד הפוחד בתוכך ותכיל את הבדידות שלך יבוא השחרור, והקבלה העצמית תשתקף החוצה כקבלה של האחר אותך.

שליטה
אישה יקרה, אם את מוצאת את עצמך שולטת בו או מרשה לו לשלוט בך את ממשיכה לקיים את אותו משחק שאת מנסה להשתחרר ממנו. כי אם זה מה שראית כילדה בבית בו גדלת ואת מנסה להיות ההפך מאמא שלך, מבלי לשים לב את הופכת להיות המראה שלה (בדיוק כמוה) תוך כדי שאת חושבת שאת שונה ממנה. כשאת מגיבה למי שהיא את לא חיה באותנטיות את מי שאת בעולם.

וכל עוד את בתגובה אליה את תלויה בה וקשורה אליה באופן שלילי, ואם את עדיין נלחמת בה זה סימן שאת עדיין בשלב מרד הנעורים מה שיקשה עלייך להתחיל יחסים בריאים. התגובה שלך אליה הינה פעולת שיקוף של מה שהיא שלחה אליך, מה שמקבע אותך להיות דומה לה באופן בו את לא מצליחה לאהוב את עצמך.היזכרי והמשיכי להתפתח תוך כדי שאת משחררת אותה ממך ומשתחררת ממנה, מתוך ראיית הפחדים שלה שמושכים אותך לדרמה שאת לא חייבת להיות בה יותר. ואז התחילי להסתקרן לגבי החיים שלך ולוותר על התגובה לקול החיצוני שמופיע כקולה של אמא שלך, תוך כדי כניעה לקול הפנימי שמתגלה אט אט בתוכך.

חוסרים
האדם לבד, רוצה יחד ,מחפש השלמה , חושב על המשכיות והישרדות…. אלה הם החוסרים של יצור האדם.
מצד אחד החוסר הוא המנוע העיקרי שלנו לחפש בן זוג ומצד שני הוא מופיע כהמכשלה העיקרית למצוא אותו.
כשאנחנו משדרים חוסר היקום מחוייב להגשים לנו אותו במציאות. אלה חוקי היקום אם אנחנו אוהבים או לא אוהבים את זה.
אנחנו רוצים שהאדם השני ייתן לנו ויבין אותנו ורוצים ממנו משהו ומתחילים למשוך. אם זה ידע, אנרגיה, תשומת לב או כל דבר אחר.

בדרך כלל נמצא את עצמנו עם בני זוג הפוכים מאתנו באופיים, או עם בני זוג שמאוד דומים לנו. עם שניהם אנחנו בסופו של דבר נייצר מערכת יחסים שתעמיד אל מול עינינו את החוסרים שבאנו איתם ליחסים, מה שיכריח אותנו להתפתח וישרת את הגדילה שלנו.

סיבה ליחסים
בעומק ליבנו אנו מתחברים לאחר כדי ללמוד את השיעור ולגדול לרמת ההתפתחות הבאה. (כל מפגש אנושי כשיעור גדילה). זוגיות זאת מערכת יחסים שמעמתת אותנו עם הפחדים הכי גדולים שלנו ונותנת לנו קרקע ומרחב גדילה מדהים וחשוב לצמיחה. אנחנו מחפשים בית לתודעה בכדי להביא את הידע הרוחני שלנו לידי ביטוי במציאות. אם בן המין השני ישאר אותנטי ויאפשר לנו לבטא עצמנו באופן מלא התוצאה תהיה יצירת יחסים של אהבה.

הפחד הגדול שלנו בזוגיות
קיימת בתוכנו כמיהה עמוקה להתחבר לבן המין השני ואיתה פחדים גדולים לא פחות. אנו פוחדים להיפתח ולהיחשף פן ניפגע, פוחדים שלא יקבלו אותנו, שינטשו אותנו, שנאבד את החופש לעשות מה שאנחנו משתוקקים לעשות בעולם.

גברים פוחדים לאבד את החופש ושלא יגשימו את עצמם, שיאבדו את עצמם בתוך הקשר (בתוך האישה) ויסטו מכיוון הגשמת החזון הפנימי שלהם אל העולם. הם חושבים בעומק ליבם: “אם אסחף לתוכה אאבד אותי ולא אצליח להיות מי שאני בעולם, ואז היא תנטוש אותי ואשאר שוב ללא בית.”

ויש בו בפחד הזה גם מן האמת אל מול תפקידו של הגבר ביחסים מכיוון שמהות הזכר היא להיות מחובר ולהשפיע. ביחסים איתה יהיה עליו להישאר מחובר למקור השפע מבלי להיבלע בעומק הנשיות שרוצה אותו לתוכה. הוא פוחד לאבד את החיבור ליקום ולאלוהי והוא נקרע בין הרצון שלו למצוא בית בתוכה לבין נאמנותו למקור.

נשים פוחדות מאגרסיביות גברית ומכך שהכבר לא יהיה חזק מספיק כדי להישאר בתוכן אל מול קשת הרגשות שהם חוות ויברח לנוכח כאב הפירוד שהן נושאות בתוכן. אין אפילו אישה אחת בכדור הארץ שלא נושאת בתוכה געגוע לנוכחות גברית בתוכה, אל מול אובדן האמון ביכולת הגברית להיות מחובר כשהוא בא אליה ונשאר בתוכה.
מצב זה של חוסר אמון מצידה מייצרת דחיה של הגבר והעמדת סדרת מבחנים קשה לכניסה שלו אליה, מה שלרוב משאיר אותה ריקה ומתגעגעת או שתמלא את עצמה בתחליף לא ראוי לנוכחות אמיתית.

מנגנוני הגנה
פחדים מנטישה ודחיה הם פחדים שבקלות מחבלים ביכולת שלנו להיכנס לתוך מערכת יחסים או להישאר בתוכה כהגנה שלנו מפני חוויית הפירוד הראשונית שנמצאת בתת המודע. במקרים רבים אנו ננטוש את בן הזוג לפניו כדי לא לחוות את הנטישה שלו אותנו. במקרים אלה יחוש הנוטש רגשות אשם עמוקים וינסה לפצות עליהן בוויתור עצמי ולעתים בגרימת נזק נפשי לעצמו ולאחרים.

במקרים אחרים נמצא את עצמנו נכנסים למערכת יחסים שלא מתאימה לנו כדי לשמור על השליטה בקשר, כך שנוכל לנטוש ברגע הנכון תוך כדי שאנחנו מסבירים לעצמנו שהקשר לא היה מתאים, רק לא להינטש על ידי האחר. אנחנו נימנע לראות את פחד הנטישה ונזמן לנו לקשר אנשים תלותיים שיישארו איתנו ולא יעזבו אותנו, תוך כדי שאנחנו יוצרים מערכת יחסים תלותית מניפולטיבית ולא מספקת.

חרדה הישרדותית
כשאנחנו פוחדים שינטשו אותנו אנו מאמינים בסתרי ליבנו שאם ינטשו אותנו אז נמות. זהו פחד הישרדותי יסודי שמגיע מהידיעה שלנו שאנו זקוקים לאחרים כדי לשרוד. יכול לקרות שנהיה מנוהלים לחלוטין ע”י הפחד הזה אך לעולם לא נודה בו בפני עצמנו. הפחד להינטש יכול בקלות לקחת מאיתנו את החיות ואת שמחת החיים שלנו ולהשרות כבדות על האדם איתו אנו נמצאים.

עצמאות
במערכת יחסים תלותית אנו עלולים לאבד את הזהות שלנו ולשכוח את הערכים שלנו רק כדי לקבל תרופה לפחד העיקרי – נטישה. “רק אל תלכי ממני בבקשה”. “אם תעזוב אותי אני אמות”. “את/ה כל עולמי” . זה השקר המתוק שממשיך להכתיב לנו את איכות היחסים ואנחנו הופכים לעבדים שלו, תוך כדי שאנחנו לא רואים שאנחנו משרתים את הפחד ולא את האהבה.

חשוב לזכור שכל אדם הפוחד מדחיה הוא גם דוחה. דוגמא: אתה רואה מישהי ברחוב ורוצה להתחיל איתה אבל פוחד שהיא תדחה אותך, כל עוד אתה לא ניגש אתה דוחה אותה מראש. אתה תהיה ספוג באנרגיה של דחיה ולא תאמין שיקבלו אותך. כל עוד תחשוב שידחו אותך השקר הפנימי ימשיך לייצר דחיה קבועה, ופחד ההישרדות יגשים את האמונה הזאת במציאות.

מכאן יוצא, שגם אם תיכנס למערכת יחסים לא באמת תהיה נוכח בה ולא תאפשר לה להתקרב אליך. לא תיפתח אליה באמת כך שהיא לא תוכל לגעת בך בפנים ולהביא אליך את האהבה שאתה זקוק לה כדי לרפא את עצמך. ברוב הזמן אתה תשמור על עצמך בליווי מחשבה: “אם היא תיגע בתוכי ותגלה שאני פוחד להינטש היא תלך ממני”. וההתנהלות הזאת לא מודעת ומנהלת את היחסים בזמן שהשכל המודע מספר סיפור אחר לגמרי.

הוויתור על עצמי
במצב של פחד מנטישה סביר שתתמסר אליה בעיניים עצומות ותרגיש שאין לך יכולת בחירה סלקטיבית. אתה תחשוב שאתה לא ראוי לה ורק תרצה שהיא תקבל אותך מבלי לבדוק אם אתה בכלל רוצה להיות איתה.
חרדת הדחיה מופיעה בתחילת הקשר וחרדת נטישה תופיע לאחרי שהקשר התחיל.
אותו פחד תת מודע להישאר לבד ולהיכחד.

סיפוק צרכים
פחד מדחיה ונטישה יוביל אותנו להתנהג בצורה לא אותנטית תוך כדי שאנחנו מוותרים על הערכים שלנו כדי לספק את מה שאנחנו חושבים שהצד השני מצפה מאתנו. אנו חובשים מסכה ומוותרים על תחושת החיות שלנו בקשר ומתחילים לשלם מחיר כבר בתחילת הקשר.

הרי לעולם לעולם לא נוכל לנחש מה האדם השני מצפה/רוצה מאתנו באמת, וגם אם כן עלינו להיות נאמנים למי שאנחנו כדי שלא נחווה את פחד האובדן של עצמנו בתוך הקשר. כי זהו המחיר האמיתי לשלם, לאבד את עצמנו בתוך היחסים ולהרגיש בדידות לא מוסברת.

ההתחלה
חשוב שנסתכל על החסמים שלנו כבר בתחילת היחסים ושנבין את הציפיות שלנו מהאחר בתוך מערכת היחסים.
לדוגמא: הוא לא התקשר אלייך ואת מרגישה שהוא כבר לא אוהב אותך. הפחד מנטישה עולה ואת מתחילה להתנהג באובססיביות, מה שמרחיק אותו עוד יותר ממך.

וזה לא משנה כמה מניפולציות תעשי הפחד יופיע במידה רבה אם לא תרדי לעומק שלך ותטפלי בו. כי אם הגעת למערכת יחסים מתוך הפחד לא להיות אהובה סיכוי סביר שמערכת היחסים הזאת תהפוך להיות כל עולמך ותיצמדי אליו עד לכדי הכבדה והתרחקות.

קנאה
קנאה באה מהפחד לאבד את האחר והיא רוכבת על התחושה שאנו לא ראויים לאהבה.

היא מדברת עם מישהו בטלפון ואתה מדמיין שהיא הולכת לעזוב אותך ומתחיל לקנא. הוא פגש חברה מהעבר והוא יושב איתה לקפה ואת מתחילה לקנא ולהתמלא במחשבות שליליות עליו וגם עליה למרות שאת בכלל לא מכירה אותה.

לרוב אובססיה של קנאה לא מבוססת מציאות ומלאה בחרדה הישרדותית ולא רציונאלית. להוציא מצב של בגידה אמיתית או התרחקות ואז יש לקנאה מקום. קנאה היא רגש שנועד לשמור על הישרדות המין האנושי כך שנשמור על בני הזוג שלנו ממחזרים אחרים, ומעניין שכאשר יש סיבה אמיתית לקנאה היא מורגשת בצורה אחרת ושונה מאוד מקינאה לא רציונאלית.

הקנאה הלא מבוססת היא רגש שעולה באופן לא מבוקר והמיינד מתחיל לפתח סרט שלם סביבו – סרט אימה כמובן.

הסרט מספר לך שאם הוא ילך ממך את לא תתקיימי יותר ואת מתחילה להתנהג כאילו זאת הברירה האחרונה שלך. את תחשבי שם מחשבות הרסניות ותחווי כאב אדיר ואפילו תפעלי בצורה משפילה שאין בה כלום מן האהבה אותה את מעוניינת להיות או לקבל.

השקר יגיד לך שאם תמשיכי לפעול כך את תשיגי אותו בחזרה כך שהוא יהיה שלך ושוב תחווי אהבה. השקר יכלא אותך בתוכו ואת תתני למעשייך לגיטימציה אפילו שכבר לא תזהי אותך שם יותר, את לא תכירי את הישות החושבת ותפתחי דחיה עצמית שתשתקף אל החיצוני בכך שהוא יתרחק ממך עוד יותר. גם אם הוא יתקרב את לא תוכלי לחוות את האהבה שלו כי האמון בתוכך נפגע והוא יהפוך להיות חשוד בעינייך.

לבוא ממקום בריא
אם נדע להיות בתוך יחסים ולהישאר מחוברים לאמת ולהכיר את מי שאנחנו, נוכל להיכנס אליהם ללא החרדה של ללכת לאיבוד בתוכם. יחסים דואליים דומים לשני מגנטים שעומדים האחד מול השני ונמשכים חזק להתנגש האחד בשני.

ועד כמה שבא לנו להרפות ולאפשר להם להתנגש, עלינו להחזיק את המתח הזה בחיים כדי לאפשר לדואליות להמשיך ולהתקיים בעולם כפי שהיא מחוייבת להיות. במילים אחרות, אם ניכנע לטבע שלנו אז מערכת היחסים תיגמר בכאב, ולכן עלינו להישאר מחוברים למרכז שלנו כדי להמשיך לקיים את היחסים ובכך גם לשרת את האחר.

רגע לפני שאנחנו נכנסים ליחסים עם בן המין השני טוב שקודם נבסס את היחסים שלנו עם עצמו ברמה הפיזית, מנטאלית ורגשית – עד שנגיע לרמת התפתחות ומודעות בה אנחנו מכירים סומכים על עצמנו. זה בסיס הכרחי כדי להיות מסוגלים להיכנס לקשר בריא ומזין, אחרת אנו עלולים ללכת לאיבוד ולצאת מהקשר עם צלקות נוספות על פצעים שלא הגלידו.

לאישה היקרה בה מתקיימים החיים
ברגע שתשחררי אותו ממך ועדיין תרצי אותו בתוכך אבל לא תזדקקי לו לקיומך, אז תוכלי לחוות את השלמות לה את מתגעגעת מכל בלאהוב אותו תוך כדי שאת משחררת אותו להיות מי שהוא. במצב של שחרור את תקומי בכל בוקר ותהיי מוכנה לכך שהוא ילך ותלמדי את עצמך שהוא לעולם לא יהיה שלך אלא רק איתך.

כי הוא אורח בתוכך ואת המארחת הכי מדהימה שיכולה להיות בשבילו,
והוא רוצה להישאר בך כי זה המקום שהוא בוחר להיות בו.

את תדעי שאת שלמה ומושלמת מעצם היותך אישה (אש-יה) ותיזכרי במי שאת מעבר לצורה ולמילים.

את שוב תדעי שהאורח הזה ניתק ממך בעבר הרחוק של הווייתך רק כדי לחזור אלייך שוב,
כדי שתארחי אותו בתוכך ותהיו שוב אהבה.

הכותב: אילן אביב

תגובות לנטישה ודחיה:
זוגיות
מאת: Rita
16 באפריל , 2020
מאמר חזק מאד!
הייתי שמחה להתייעצות על בחור שיצאתי איתו שלושה חודשים, הוא אהב אותי ראו עליו גם כל הסובבים.הרעיף עלי מלא חום ואהבה ואני זרמתי עם זה והתאהבתי וכנראה הראיתי את זה מדי והוא קיבל רגליים קרות והחליט לטענו לקחת הפסקה מה שלי משתמע כפרידה.
כל הקשר הוא היה אומר לי שהוא לא מבין למה מגיע לו כל הטוב הזה ויש לו ערך עצמי נמוך מאד והוא נפגע בחייו מאקסית שבגדה בו, ומרגיש שיש לו הרס עצמי, ואני רוצה להחזיר אותו אלי ולא לוותר. איך היית ממליצה לי לעשות זאת? ושכחתי לציין שהוא מראה לי מהרגע שעזב סימני חיים ברשתות החברתיות למרות שהסרתי אותו ומרגיש שהוא עדיין שם.

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
להישאר יציבה
מאת: אילן אביב
15 ביולי, 2020
שלום ריטה
למרות שאין באמת דרך להחזיר אדם למערכת יחסים אם הוא לא רוצה,
הרשי לי להמליץ לך להישאר יציבה ברצון שלך להיות עם הבחור הזה.
ראשית היי נאמנה לעצמך, אם את רוצה אותו אז תני לרצון הזה להיות נוכח ואל תנסי להדחיק אותו.

דרושה סבלנות ונחישות רבה, ועם זאת להיות משוחררת מהתגובות שלו.

חיי את חייך בצורה הטובה ביותר ושדרי לעולם שטוב לך איך שאת.
זה המגנט הכי טוב לאנשים להתקרב אלייך, ואם הוא יזהה את זה בצורה זו או אחרת, אולי יתחדש הקשר

אך היי מוכנה לכך שהוא לא מעוניין, מסיבותיו האישיות שלא קשורות אלייך.
אהבי את עצמך בתקופה זו

ימים טובים
אילן אביבתגובה חדשה | הגיבו לתגובה

פרידה
מאת: מאיה
24 בינואר, 2020
שלום:) אצלי היה סיפור לא רגיל.. אני בת 25 והוא בן 18 אבל עם אופי של זקן:) הכרנו בעבודה, וחודש שלם היינו דבוקים אחד לשני, ממש קשר מתוק וצמוד ככה שכולם מסביב קינאו בנו. בתחילת הקשר כבר ביקשתי ממנו לקנות לי מתנות כי אני גדלתי ללא אב, וללא כל פינוק ממנו בחיים. עכשיו, הבן 18 לא הרוויח הרבה ואפשר להגיד אולי שהרוויח פחות ממני. אבל אני תמיד חיפשתי גבר שישקיע בי מבחינה כספית, דווקא כי לא היה לי את זה כמו שתמיד רציתי. חשבתי שאתו אני צריכה לדרוש פחות, אבל אמרתי לעצמי שזה לא משנה בן כמה הגבר שלי, הוא עדיין צריך לדאוג לי ולקנות לי מתנות. זה התחיל מבושם ולאחר מכן בגדים. חשוב להגיד שלעולם לא רציתי לנצל אותו. אמנם בתחילת הקשר לא ממש רציתי אותו, אבל בהמשך התמכרתי אליו וליחס שהוא נתן לי. הוא ניסה לרצות אותי כמו שאף אחד לא עשה. חשוב היה לו שאני לא אדחה או אחסום אותו, כמו שסיפרתי לו שעשיתי עם אחרים. הוא רצה שאני אמשך אליו אז שיחק את המשחק של הגבר הקטן. ואהבתי את זה, מאוד. יום אחד הוא הזמין לנו חופשה, ובמקום לומר תודה – אמרתי לו שיראה לי את ההזמנה (כי רציתי לוודא שהוא לא חסך עליי). הוא לקח את זה קשה מאוד, וזה הקש ששבר את גב הגמל. הוא לקח אותי לשיחה ואמר לי שיש בי צד שדורש יותר מדי, ושאני לא נותנת לו להרגיש גבר. שאני חוצפנית. בכל זאת, ביום הזה לא נפרדנו עדיין. פשוט נפגעתי והלכתי הצידה ולא כתבתי לו כלום באותו יום, למרות שאמרתי לו שאני אכתוב. למחרת בעבודה אמרתי לו שאני רוצה לדבר איתו (ואמרתי לו שלא כתבתי לו כלום אתמול כי העדפתי לדבר פנים מול פנים). הוא החוויר. רעד. חשב שבטח אני הולכת להיפרד ממנו. ולא ציפיתי שהוא יקדים אותי. הוא אמר לי שהוא לא אוהב את השליטה שלי בקשר, שאני מתלבשת חשוף לטעמו (כאן הוא מגזים, אבל הוא מאוד קנאי באופי), שדחיית הסיפוקים שלי שואפת לאפס ושלא מתאים לו הקשר. אמר שלא ככה הוא תיאר את מערכת היחסים שרצה. שאלתי אותו פעמיים אם הוא רציני. אמר שכן ושאל אם יש לי משהו להוסיף. פרצתי בבכי מר. הבכי נמשך כמה ימים. פתאום אני מרגישה תחושות שאף פעם לא הרגשתי. הרגשה של: איך הוא הפסיק לאהוב אותי ככה. העצב הזה, לחשוב שהוא כבר לא אוהב אותי, שאני לא אוכל לנשק אותו ולחבק, שלא יהיה לי את כל היחס הזה ממנו יותר וכו’… כתבתי לו הודעות עמוקות על כך שאני בוכה ושאני מאחלת לו רק טוב וכל הדברים האלה. חסמתי אותו כך שתגובה לא ראיתי. למחרת בעבודה הוא בא ורצה לדבר איתי, ואני דחפתי אותו ולא רציתי לדבר. הוא חיכה לי בכל זאת ואני לא הסכמתי שוב. ידידה בעבודה שכנעה אותו שיתן לי את הזמן שלי להירגע. לאחר יומיים מחק את התמונה שלנו מהרשת החברתית, אבל ממשיך לעשות לי לייקים באינסטגרם. אני אשמח להסבר על כל הסיטואציה- האם מדובר על פחד מדחיה אצלו? האם הוא הפסיק לאהוב אותי בגלל שהרגיש שדרשתי יותר מדי? האם אני אהבתי אותו או שפשוט הרגשתי שהיה לי יחס אבהי ממנו(חשוב להגיד שהוא קרא לי כל הזמן “ילדה שלי”. זה מוזר אבל אני באמת מרגישה ילדה וגם נראת כך.) האם הוא מראש לא באמת התאהב בי? הוא טיפוס ממש קנאי ומכונס בעצמו, מסתורי. לא פתוח. אשמח לכל מה שיש לך להוסיף בעניין מנקודת המבט שלך. תודה רבה:)

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
דחיה ומשיכה
מאת: אילן אביב
29 בינואר, 2020
שלום מאיה ותודה על השיתוף הכנה
אתחיל את תגובתי בכך, שלמרות האופי הבוגר של הבחור, יש ביניכם פערים גדולים בהתפתחות וניסיון החיים, ויש לקחת את זה בחשבון כשמסתכלים על היחסים ביניכם.
מהשיתוף שלך נשמע שמעבר ליחסים האותנטיים שהיו לכם, חיפשת מישהו שיקח אותך לחסותו.
הבקשות שלך אליו לקנות לך מתנות מראות על הצורך בדמות מגוננת ומזינה (שבאה מהמקום של הילדה), מה שאני בספק שבחור בן 18 יוכל לתת לך לאורך זמן, או בכלל האם מערכת יחסים כזאת תוכל להחזיק מעמד.
דיי ברור שהייתה שם נקודה בה לחצת לו על כאב בתוכו, וגם הקש ששבר את גב הגמל הייתה נקודה בה הבחור הבין שהוא נכנס למשחק שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו.

הקשיבי טוב לפידבקים שהוא נתן לך, וראי כמה הקשבת לו ופעלת כדי להתחשב בו. את אכן חופשיה לעשות מה שבא לך בחייך, אך כשאת נכנסת למערכת יחסים עם אדם אחר, כדאי להקשיב לו טוב טוב ולהבין מה הוא אומר לך.

הפידבק שהוא נתן לך מדבר על שליטה, על הצורך שלך לנהל את מערכת היחסים כראות עינייך, אך לא כך עובדים הדברים במציאות – כי יש שם אדם נוסף.

ממליץ לך בחום לשבת עם עצמך ולכתוב על נייר את עשרת הדיברות שלך ליחסים עם גברים. מה הם העקרונות היסודיים שאת רואה בקשר עם אדם אחר מסוג זכר.
ולאחר מכן (רק לאחר שכתבת את כולן) בדקי עם עצמך האם את מוכנה לקיים את עשרת הדיברות האלה בקשר שלך עם הבחור המדובר, או עם כל בחור אחר.

לגבי המצב הקיים איתו, אני מציע לעשות איתו שיחת הבהרה וניקיון.
תחילת השיחה טוב שתהיה שיתוף כנה שלך על המקומות בהם את לא היית בשבילו, ואת החוויה האישית שלך מהכיוון אליו התגלגלו העיניינים.
דברי רק עלייך בשיחה, בלי להגיד את המילה “אתה”. דברי רק על עצמך, ואז תני לו להגיב.

כשהוא מדבר, תקשיבי לו טוב טוב.
גם אם את מרגישה תחושה לא נעימה או רגש אחר עולה, תנשמי ותקשיבי לו עד הסוף.

הקשבה אמיתית יכולה לעשות פלאים במצבים כאלה.
בלי לנסות לשלוט בתוצאה, רק היי כנה מולו והקשיבי לו עד הסוף

בהצלחה
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
מאת: חננאל
21 בנובמבר, 2019
היי שלום,
אני אדם יחסית דתי (חובש כיפה ושומר שבת).
יצאתי עם מישהי ששומרת נגיעה במשך שמונה חודשים.
השיחות היו כיפיות ונעימות לי, אבל לא הרגשנו שמתפתח משהו עמוק מספיק.
לא הרגשנו שיש כאן אהבה.
לכן היא חתכה מהקשר והרגשתי תחילה דיכאון ועצבות שבהמשך התפתח לגעגוע.
חשוב לציין שיש בה המון תכונות טובות, ואלו התכונות הטובות שחלמתי שתהיה לאשתי.
אני לעצמי אדם מאוד סגור, מופנם ולא משוחרר ואולי זה הציק לה. תקשורת מול אנשים תמיד הייתה הצד החלש בשבילי.
אבל לעיתים השיחות איתה העיפו לי את הזמן בקטע אחר.
בכל זאת תמיד פחדתי וחשבתי על מה שנדבר במהלך המפגש, כי לא רציתי שאתקע ויהיה שקט מוזר.
כשהיא חתכה היא אמרה לי שאני אדם מקסים, ושאני בטוח אמצא את האחת.
הבנתי שאני רוצה אותה, ולא יכולתי לחשוב על זה שהיא תהיה עם מישהו אחר.
היו בי רגשות של חוסר וריקנות.
זה נשמע כאילו אני אוהב אותה אבל אני בעצם לא מרגיש את “הפרפרים בבטן” כמו שאנשים מרגישים ואומרים ש”איך אתה נפגש איתה רק פעם בשבוע”
הצעתי לה שנעלה את כמות הפגישות בשבוע, אבל שנינו היינו מאוד עסוקים.
היינו נפגשים פעם אחת בשבוע, ומדברים פעם או פעמיים בטלפון במשך השבוע.
כשאמרתי לה שאני לא רוצה לוותר על הקשר, היא לא רצתה להמשיך ואמרה שכרגע לחדש את הקשר יזיק יותר מאשר יועיל ושהחיא צריכה את השקט שלה כרגע.
היא גם אמרה שנבחן את הקשר בעוד חצי שנה אם יצא לנו האפשרות (ולא נהיה בקשרים אחרים)
כבר יותר משבוע אחריי, החלטתי לעשות שינוי ופניתי לפסיכולוגית.
אני חוקר באינטרנט ומחפש כל עזרה אפשרית בשבילי.
אשמח לעצה טובה.

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
רוצה או פוחד לאבד
מאת: אילן
21 בנובמבר, 2019
שלום חננאל יקר
תוך כדי קריאת הפוסט שלך עלתה בי שאלה לגבי הרצון שלך לגבי אותה בחורה.
ואני מציע לך לחקור עם עצמך, כמה באמת רצית אותה במהלך 8 החודשים בהם הייתם בקשר.
אני שומע ממך תיאור טכני של 8 חודשים עם אדם אחר, ולא שומע שם רגש או תשוקה.
לא יודע אם זאת צורת ההתבטאות שלך או שבאמת לא הייתה שם תשוקה מיוחדת מצידך.
זאת תגובה מוכרת וידועה שברגע שעוזבים אותנו אנחנו פתאום רוצים את האדם בחזרה, גם אם לא ממש רצינו אותו במהלך הקשר.

מדובר בחרדת נטישה והפחד לאבד (את השליטה בעיקר), והיא מעלה את הצורך להשיב את המצב לקדמותו, גם תוך כדי ויתור על הנאמנות לעצמי.

ראה משהו חבר,
אישה שנפגשת עם גבר רוצה להיות נחשקת.
גם אם אין ביניכם מגע, היא תרגיש אם אתה רוצה אותה.
זה לא משהו להגיד לה, אלא משהו שעובר בתחושה. באנרגיה בין אנשים.
אני מציע לך להסתכל על 8 החודשים בהם נפגשתם, ולדמיין לרגע שאתם עדיין יחד.
חזור בזיכרון לאחד המפגשים הרגילים שהיו ביניכם, והיזכר בעצמך יושב שם מולה.
האם אתה באמת שמח להיות איתה? האם אתה מתרגש? האם היא עושה לך את זה? האם יש ביניכם חברות? אינטימיות?

זאת שיחה שטוב שהיית עושה עם עצמך כבר בתחילת המפגשים, אך גם עכשיו היא רלוונטית ביותר.

לגבי להיפגש איתה עוד חצי שנה..
כל עוד לא הגעת למסקנה ברורה עם עצמך, וכל עוד לא נדלקה בתוכך התשוקה אליה, התוצאה תהיה דומה. אחד מכם יקום וילך.

עכשיו כשהיא לא נמצאת, זה זמן מעולה להתבונן פנימה. לא למהר לשנות את הגעגוע. להקשיב וללמוד את עצמך. זאת מתנה יקרת ערך.

ועוד אגיד לך..
שאם היית כנה עם עצמך ב 100%, והגעת למקום של תשוקה אמיתית אליה, אז תרים טלפון ותספר את מה שעברת ותביע בפניה את המקום החדש בו אתה נמצא.
אבל.
תעשה את זה רק אם זה אמיתי ורק אם אתה מוכן להעיז,
ורק אם אתה מוכן לספוג דחיה ולהשתנות.
כשתהיה אמיתי עם עצמך, ותהיה אמיתי איתה,
היא תגיב לזה.
נשים מגיבות לאותנטיות ולישירות מכובדת בצורה מיידית.
ואם הגעת למסקנה שהיא לא מספיק מושכת אותך (כאדם וגם מינית), אז זמן טוב לשחרר ולהיפתח למפגש עם מישהי אחרת.

מוזמן לשתף כאן

ימים טובים
אילן אביב.

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
רק אוסיף ואומר
מאת: חננאל
22 בנובמבר, 2019
רצון תמיד היה, גם חברות בסיסית.
תשוקה התעוררה אצלי –
פעמיים שלושה פשוט רציתי לנשק אותה.
תשוקה תמידית לא, ורצון להיות בקרבתה כל הזמן גם לא.
אינטימיות הייתה באה והולכת..
תמיד אהבתי את הלבד שלי,
ולהיות עם בנאדם כל הזמן זה לא משהו שקל בשבילי או מתעורר אצלי.
לצערי אני אומר כמובן
אני בן 25 אם לא ציינתי

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
תודה על התגובה אילן
מאת: חננאל
22 בנובמבר, 2019
זה באמת נשמע לי כמו חרדת נטישה, לא באמת חשבתי שקיים דבר כזה.
למה אני לא מצליח לאהוב? אני שואל את עצמי
הבעיה היא איתי, היא הייתה מושלמת.
אני פשוט לא מצליח לייצר כימיה וקשר נפשי עם אנשים, וזה היה מאז ומתמיד. זה לא רק מול בחורות..
מרגיש לי לצערי שלא אצליח להתחתן אלא אם כן יבוא שינוי פנימי עמוק.
גם עם החברים הטובים שלי, השיחות שלי הם תמיד יבשות.
מרגיש לי שזה נובע מאנוכיות (שאף אחד לא מעניין אותי), שאני שקט ומופנם, לא משוחרר ואין לי דעה בהרבה נושאים.
בגלל זה פניתי לפסיכולוגית ואני נמצא אצלה כבר 2 טיפולים בשביל לעשות שינוי.
אבל היא תמיד אומרת לי שהכל בסדר איתי ושהכל בראש ושאני צריך רק לשנות את קו המחשבה שלי ולא לחשוב על עצמי דברים שליליים.
אתמול לא התאפקתי והרמתי לה כמה צילצולים. היא לא ענתה,
אבל היא לא מסוג האנשים שיחסמו אותי כי זה לא באופי שלה. היא טובה מדי בשביל לעשות דבר כזה.

מחפש דרכים להשתנות ולא מצליח נכון לעכשיו..
מרגיש לי שאני לא צריך לתקוף את האופי שלי אלא להשתמש בטקטיקות מסויימות שיעשו את השינוי.

אשמח שוב לעצתכם בנושא

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
שינוי וסביבה
מאת: אילן אביב
22 בנובמבר, 2019
תודה על השיתוף הכנה חננאל.
נראה שאתה מחפש שינוי וגם רוצה לצאת ממעגל הלבדות, אך לא יודע איך לעשות את זה.
אני חושב שחסר לך משתנה קריטי במשוואה, והוא נקרא “סביבה מתאימה”.
ראה זאת כך, שאנחנו בני האדם הם יצורי סביבה. זה אומר שאנחנו מושפעים מהסביבה באופן גורף, ובלתי אפשרי לנו שלא להיות מושפעים ממנה.
אנחנו כן יכולים לשנות את רמת ההשפעה שלה עלינו באמצעות עבודת מודעות, אך בסופו של דבר היא תשפיע עלינו, והשפעתה תחדרר עד לעצמות.

כאשר אדם מחפש שינוי יסודי בחייו, או שרוצה לשנות משהו בהתנהגותו/מחשבותיו/הלך רוחו, עליו לחפש לו סביבה מתאימה לעשות את השינוי הזה.

כאשר אני מדבר על סביבה, אני מדבר על סביבה אנושית.
למצוא אנשים שהולכים לאותו כיוון, שרוצים את אותם הדברים בחיים, ולהצטרף אליהם לעבודה משותפת.

אני חושב שעבודה עם פסיכולוגית יכולה לתת לך כילים לחיים, אך היישום האמיתי שלהם טוב שיהיה במסגרת קבוצתית, אחרת לא יהיה לך היכן להתאמן בשימוש בהם.

אם תיפתח בפניך האפשרות לעבור לגור במקום אחר, או להצטרף למעגל חברתי שמתאים להתפתחות שלך, אז טוב יהיה לעשות כך.

ואם לא, אז ממליץ לך לחפש קבוצה שעושה עבודת מודעות, ולהצטרף אליה.
במקרה זה הייתי הולך על קבוצה דתית או חילונית. לא באמת משנה. אולי אפילו קבוצה חילונית תוכל לאתגר אותך עוד יותר.
ואתגר הוא משהו חשוב שיעלה בתוך קבוצה כזאת, כי הוא יהיה החומר העיקרי שלך להיכנסות פנימה ולשינוי.

יפה הכנות שלך כשכתבת שאולי הלבדות באה מאנוכיות, ועל כך כמה מילים:
אין כל רע בלהיות אנוכי, כל עוד קיימת מודעות עצמית.
וכאן חשוב לעשות הבדלה בין אנוכי לאגוצנטרי.
מכיוון שאדם אנוכי יהיה זה שמתבונן בעצמו מספיק כדי לבסס לעצמו חיים טובים ונוחים.
הוא ידאג לעצמו ברמה כזאת, כך שלא יפגע בסביבה.
הסיבה שהוא לא ירצה לפגוע בסביבה תהיה זו, שהוא יבין שאם הוא מזיק לאחרים, הוא לא יוכל לחיות בנוחיות.

אגוצנטרי יהיה האדם שמקמט את המציאות להיות לו נוחה, גם אם על הדרך יזיק לכמה אנשים שצריך. זאת גישה אחרת מהאנוכי.

אז אני אומר, שאם אתה כבר אנוכי, אז לך על זה עד הסוף!
תהיה כל כך אנוכי כך שתדאג לעצמך כמו שצריך.
אמן את עצמך להיות אדם שיוצר מערכות יחסים טובות, שמשתתף באופן פעיל בחגיגת החיים, עד שהחיים יהפכו להיות מקום טוב עבורך.
ואם תעשה זאת אתה תראה, שלא תהיה לך כל בעיה להעיד על עצמך כאנוכי, מכיוון שהדאגה שלך לעצמך תועיל גם לך וגם לכולם סביבך

ימים טובים
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
אני מרגישה תקועה
מאת: שירן
8 באוגוסט, 2019
בגיל 15 היה לי חבר, בפעם הראשונה למדתי מזה לאהוב . ממש אהבתי אותו ברמה שכל יום חשבתי עליו אבל אז הוא בגד בי עם חברה וזה פגע בי מאוד. אני בת 17 ועד עכשיו לא הצלחתי להתאהב, אני דוחה כל הזמן בנים שרוצים לצאת איתי . אבל אני לא דוחה בנים שרוצים רק בתור ידידות . בכלל אחרי שהוא עזב אותי שנה לא רציתי להתקרב לבנים אפילו לא לדבר איתם . לפחות זה קצת עבר ואני לא פוחדת לדבר עם בנים אבל עדין אני מרגישה תקועה אני לא יודעת מה לעשות, למה אני דוחה בנים שרוצים לצאת איתי גם עם הם נחמדים בעיניי?

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
להתרחק או להתקרב
מאת: אילן אביב
4 בנובמבר, 2019
שלום שירן
ראשית חשוב לעשות הבדלה בין אהבה לבין משיכה ותלות באדם אחר.
אהבה היא רצון אמיתי להיות בקרבה לאדם אחר ולתת לו את הטוב שבך.
תלות יכולה להתפרש כאהבה, אך זאת טעות פטאלית שרבים עושים, מכיוון שלא ניתן לאהוב אדם אחר אם תלויים בו באופן מהותי.
הלוואי והייתי יכול לתת לך מתכון קסם שימנע ממך בגידות בעתיד, אבל אין אחד כזה.
מה שכן אוכל לתת לך, זה טיפ חשוב לגבי מערכת היחסים הבאה שאת נכנסת אליה:

תתחילי מהחברות שלך עם האדם, ושימי בצד את הקטע המיני של הוא והיא.
קחי לך זמן להכיר את האדם שעומד מולך, בדיוק כמו שאת מכירה חברה חדשה ומתעניינת באישיות שלה.
שימי לב איך התשוקה יכולה לטשטש את החושים ואת השכל הישר, ובמקום הזה תני לשכל להיות המוביל ולא לרגש.
אם הוא ממהר להגיע למיניות, תסבירי לו שאת צריכה זמן כדי להכיר אותו. זאת תהיה לך הזדמנות מופלאה להתבונן בסוג האדם שעומד מולך.
אני בטוח שאם היית חדת מחשבה כשפגשת את הבחור שבגד בך, אולי לא היית ממהרת להיכנס איתו לקשר בכלל, או שהיית שמה דגש על מקומות אחרים ביחסים שלכם.
לגבי הפחד להיכנס למערכת יחסים חדשה,
לכי על ההמלצה לבוא ממקום של חברה ולא של אישה.
את תראי שכאשר מוציאים את עוקץ המשחק המיני עם אנשים, נפתח מרחב חדש של היכרות בין אנשים.
האיום המדומה והפחד מהכישלון מתרחק, ונותר קשר פשוט בין אדם לאדם

ימים טובים
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
Jנטישה ודחיה
מאת: יוני
21 במאי, 2019
מאמר גאוני . מיוחד . ונוגע ללב.

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
פחד מכניסה לקשר
מאת: רועי
13 במאי, 2019
שלום קודם כל, אז ככה: אני וידידה שלי בקשר כבר המון זמן (3 שנים פחות או יותר) ויש תקשורת מעולה וכימיה ומשיכה מ2 הצדדים והכל, אבל כל פעם
שעולה הרעיון להיכנס לקשר רומנטי אז היא מגיבה בחיוב, ואז שהעניינים נהיים רציניים יותר כמו נשיקה לדוגמה או יציאה רשמית לסרט אז יום למחרת אני מקבל ברקס של החיים ממנה בטענה שהיא “לא יכולה לעשות את זה” או “משהו בי רוצה לברוח אבל אני לא רוצה” ובסוף זה מגיעה לזה שהיא לא נותנת לזה לקרות. ככה היה לפני שנה וחצי, וככה קרה לפני כמה ימים לאחר שהתנשקנו(לא בפעם הראשונה). בפעם האחרונה שזה קרה הפסקנו לדבר לשבועיים וקצת, ולאחר מכן סלחתי בתנאי שהיא לעולם לא תעשה לי את זה שוב. כי אם כן אני מסיים את הקשר. לא בשסיל להעניש חלילה אלא כי יש לי קצת כבוד עצמי וכואב לי שדורכים עליי.
אני באמת מנסה להבין למה זה קורה לה והיא עצמה לא יודעת למה זה קורה לה. ומסרבת ללכת לפסיכולוג.. אבל היא לא מתנהגת לגמרי בתמימות ומשחקת תפקיד של קשר ידידותי ותו לא כמו שאני כיוונתי אליו אחרי הפעם הראשונה, אלא זורקת רמיזות. מדברת על כמה היא אוהבת אותי ואומרת לי שהיא רוצה אותי אבל שמגיעה המאני טיים להוכיח את עצמה היא נלחצת ובורחת.. אני מנסה להיות הכי רגיש שיש ולדבר איתה על זה. לרדת לשורש הבעיה. אבל נראה שאין דרך מסביב לזה. היא מצדיקה את זה בכך שהיא אומרת: “אני שרוטה” וזה לא תירוץ טוב מספיק. אני אובד עצות. קשה לי.
(בן 18)

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
נוגעת לא נוגעת
מאת: אילן אביב
29 במאי, 2019
שלום רועי
נשמע שאתה נמצא במערכת יחסים עם מישהי שלא בטוחה מה היא רוצה, או שהיא רוצה אבל פוחדת.
לפני העצות ולפני הפעולות, חשוב להבין שכל מערכת יחסים זוגית/של הוא והיא, חייבת להתחיל מחיבור פשוט של אנשים – צריכה להיות שם חברות בסיסית.

וחברות מתחילה בתקשורת, בשיחה, בלהסתכל בעיניים ולדעת לשתף ולשאול שאלות – ואז להקשיב.
אני מבטיח לך שאם תשאל אותה את השאלות הנכונות, וגם תהיה מספיק אמיץ להקשיב למה שהיא אומרת, אתה תבין למה היא מתחמקת.
לא לשאול אותה למה היא מתחמקת, אלא לשאול שאלות אחרות ולהקשיב לה עד הסוף. תקשיב טוב ותשמע..

ומעבר לכך..
חשוב להבין משהו על נשים בכלל:
נשים רוצות שהגבר ירצה אותן, יאהב אותן, ידע מי הוא, יהיה חזק.
שים לב שחצי מזה מדבר על החיבור איתן, וחצי מדבר על הפן הפנימי, שהוא יכול להיות גם עבודת חיים כדי להגיע להיות אדם שיודע מי הוא.
מכיוון שאתה צעיר, אז תתחיל מלשאול את עצמך מה אתה רוצה בחיים?
שאלה מוזרה נכון? מה היא קשורה בכלל לבחורה שמתחמקת ממך, נכון?
ובכן, היא קשורה בהחלט.
כי נשים, יש להן סנסורים רגישים ביותר, והן יכולות לחוש דברים שגברים לא. הן פשוט יותר רגישות קליטה מגברים, במיוחד לגבי אלה שרוצים להגיע אליהן.

ואם השכלת להיכנס לתוכך ולברר מי אתה (לפחות את הבסיס) וגם הבנת שהיא קולטת משהו ממך, אז כבר יש התחלה טובה למפגש הבא איתה.

עכשיו דבר חשוב נוסף,
נשים קולטות מייד אם גבר זקוק להם ודוחות אותו בשל כך.
שים לב.. אם אתה בא אליה כי אתה צריך ממנה משהו, הפסדת מראש!

תבוא אליה בפשטות כמו שאתה, וקח בחשבון שלא תקבל ממנה כלום בתמורה.
אל תיתן זה לשנות את מי שאתה מולה. תישאר אדיב, עמוק, מעניין ואיכפתי.
תסתכל לה בעיניים ואל תמהר להתקרב אליה פיזית. תן לה לעשות את הצעד.
תתאפק..תתגבר. כן, משם באה המילה “גבר”. תתגבר על הצרכים שלך ואז תהיה גבר.
נסה להיות איתה פעם אחת ערב שלם מבלי לגעת בה בכלל, גם מבלי לנסות.
ועם זאת תהיה קרוב אליה נפשית. תהיה איתה אינטימי ביותר אבל בלי לגעת.
תראה מה קורה לה כשאתה לא צריך ממנה כלום. אתה תראה שם משהו אחר.

“שרוטה” זה איך שהיא קוראת לדפוס התנהגות שהיא מכירה בעצמה, וסביר להניח שהיא שמעה אחרים אומרים לה את זה עליה, אך ברגע שהיא מצאה לו שם ותייגה אותו, הוא התקבע והיא כבר לא מנסה לשנות אותו.
אל תיתן יד לתיוג ה”שרוטה”, כי יש מצב שהיא רחוקה מלהיות אחת כזאת.
כי בדרך כלל אנשים שרוטים, רחוקים שנות אור מלדעת שהם כאלה :-)
אני מהמר שהיא בחורה אינטליגנטית ביותר

בהצלחה חבר
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
התייעצות
מאת: רות
24 בספטמבר, 2018
הייתי במערכת יחסים 3 חודשים והבחור עזב אותי לדעתי מהסיבה שתיארת במאמר שהוא מרגיש שהוא מאבד את הדרך שלו כשהוא תלוי בי.. באיזה שהוא מקום נלחץ מהקרבה. אני חושבת שיש לנו בסיס ממש טוב והייתי רוצה להחזיר אותו אליי. איך אני יכולה לעשות זאת? הוא רוצה שנשאר ידידים, האם זאת הדרך?

תודה,
רות

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
ילד שבורח
מאת: אילן אביב
29 במאי, 2019
שלום ליה
מתנצל שרק עכשיו את מקבלת תשובה. פשוט לא ראינו את התגובה הזאת שלך עד עכשיו.
לגבי הילד שמסתכל ובורח, הוא רוצה אבל פוחד להתקרב.

פשוט קחי יוזמה ותתקרבי אליו את.
אין צורך לחכות שהוא יגיע אלייך, כי זה לא תמיד עובד ככה במציאות.

גם אם תוכלי ליצור מצב בו את פוגשת אותו כאילו במקרה ושואלת אותו שאלה, ככה מבלי שאפילו ירגיש שאת רוצה להכיר אותו, אז מה טוב.

אל תוותרי אם הוא מעניין אותך, פשוט תעשי את הצעד

בהצלחה
ימים טובים
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
מה זאת אומרת
מאת: ליה
26 בפברואר, 2017
יש ילד שאני אוהבת והוא יודע את זה לא אני אמרתי לו
אבל העינין הוא אחר הוא כל הזמן בורח מימני אבל באותו
הזמן הוא גם מיסתכל אלי ומחיך לי ואין לי אומץ להיתקרב אליו
מה זאת אומרת מה אני צריכה לעשות אשמח לאצע כול שהיא
בבקשה
ליה

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
עצה
מאת: אילן אביב
26 בפברואר, 2017
שלום ליה,
נשמע שהוא פוחד להתקרב, מתבייש ונמנע.
זה אותו הפחד להיות דחוי עליו כתבתי במאמר הזה.

מציע לגשת ולהתחיל לדבר איתו בצורה טבעית, לשים בצד את העובדה שאת מעוניינת בו ולגשת אליו כמו שאת ניגשת לחבר טוב.
לחמם את התקשורת. להיות טבעית ואמיתית, זה תמיד עובד בחיים.

גם אם הוא ימנע ממך ויתרחק, לפחות תדעי שעשית את החלק שלך.

בהצלחה
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
התיעצות
מאת: שימי
28 באוקטובר, 2015
בפרק ב .פעם ראשונה אחרי תקופה ארוכה שחוותי התאהבות גדולה , לאחר שלושה חודשים כמו שכתבת ההתאהבות לא הפכה לאהבה מצידה. אני חשבתי שאפשרי לנסות לגשר על הפערים שקיימים .כרגע יש ניסיונות שלה לחזור . אני לא יודע כי הוויתור עליי היה מהיר מידי לטעמי . מה גם שיש מגרעות אמתיות בקשר . ראוי לציין שיש געגועים מטורפים של שינינו ,לא רוצה לחזור למקום שבו הזוגיות חשובה ולא אהבה קודם.

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
התאהבות
מאת: אילן אביב
4 בדצמבר, 2017
שלום שימי
התאהבות היא כמו הכנה של עצמנו למערכה העיקרית של מערכת היחסים.
יש בה בהתאהבות מן האשליה העצומה, וכמו הבטחה שהכול הולך להיות וורוד מעתה ואילך.
אך מי שכבר היה בה, והיום אחד התעורר בתוך כאב גדול, יכול להעיד שהאשליה הזאת לא מחזיקה זמן רב, ושיש לעשות את העבודה האמיתית במערכת היחסים, כדי ליצור בה אהבה- חברות אמת בין אנשים.

השיתוף שלך מעלה שאלה,
האם ה”זוגיות” עצמה (שבד”כ משרתת בעיקר התרבות) חשובה יותר מאיכות היחסים (אהבה), ומהקשר החברי (הלא מיני) עם האדם האחר?

מכיוון שעבר פרק זמן מאז שכתבת ועד שעניתי,
אשמח לשמוע ממך מה עלה בגורל היחסים, והאם אתם יחד באהבה?!

ימים טובים
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
מאמר מעניין
מאת: עומר
15 באוקטובר, 2015
אילן אביב שלום, קראתי את המאמר ברובו וחייב לציין שהזדהתי באופן די מפתיע עם התחושות שאתה מעביר.. לפחות עם חלקן. אני מתמודד עם דברים שציינת למעלה במקרים שונים עם בחורות שונות והייתי מעוניין לקבל ממך עזרה יותר ספציפית בנושאים שלי, כי זה לא מצב אידיאלי שאני יכול להמשיך ולחיות איתו.. אשמח אם תיקח זאת לצומת לבך ותיצור איתי קשר

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
יוצר קשר
מאת: אילן אביב
4 בדצמבר, 2017
שלום עומר
אמנם באיחור מה, אך הנה תגובתי

מוזמן לשלוח אליי מייל או לפנות דרך דף צור קשר באתר

ימים טובים
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
סיום זוגיות ארוכה
מאת: מלכה
24 בספטמבר, 2015
שלום רב,

אני נמצאת במערכת זוגית (נשואה) כבר למעלה מ-20 שנה, מאז ומתמיד הייתה בעיית תקשורת קשה ביננו שהביאה עמה ריבים קשים והרבה עצב וצער, אבל למען שלום בית ולמען ילדיי וגם כנראה מתוך חשש מהתגובה של בן זוגי ואחרים נשארתי בקשר הזה. בן זוגי תלותי מאוד, סובל מרחמים עצמאים, אינו טיפוס שמח, מתלונן, מתעמת על כל דבר, עושה עניין מכל דבר, ביקורתי ואינו שאפתן בקיצור אדם קשה. בשנה האחרונה, חליתי הרבה מאוד עד כדי אשפוז לטענת הרופאים כתוצאה ממתח ולחץ נפשי. ונדלקה אצלי נורה אדומה, התחלתי להבין שאינני מעוניינת להישאר עוד בקשר הזה כי הוא אינו טוב עבורי, אני מרגישה שבין זוגי שואב ממני את כל כוחותיי ואת כל שמחת החיים שהייתה לי, אין לי עוד חשק וכוח להילחם עבורנו ועל כן החלטתי לסיים את הקשר. אינני רואה עתיד משותף ואני יותר שמחה כאשר אני מבלה לבד. כאשר פניתי בכנות לבן זוגי וביקשתי פסק זמן הוא ענה שמבחינתו זה לא אפשרי או שמסיימים את הקשר או שנשארים בו. מאז, לפני שלושה חודשים, ההתנהגות שלו הפכפכה, הוא נחמד באופן מוגזם, עושה עבורי דברים שבעבר נאלצתי להתחנן, הוא יוצר קשרים עם בני המשפחה מה שבעבר לא עניין אותו, הוא דביק מאוד, מחפש את קיבתי עד כדי מחנק, הוא מתנהג כאילו כלום קרה והכל כשורה. הוא ממשיך לצפות שארצה את חברתו וקרבתו ומתלונן אם אינו מקבל זאת, הוא מחפש עימי קשר באופן מוגזם. הוא מאשים אותי שעם החלטתי אני הורסת את המשפחה, מכאיבה לילדים, מכאיבה לו וכי הוא אינו יכול לחיות בלעדיי, ואני צריכה לחשוב על אחרים, ושכדאי לי לחכות עם זה. מבחינתי ההתנהגות הזו עוד יותר מחזקת את החלטתי לקום ולעזוב. אני חיה מיום ליום בלחץ ובמתח נוראי ואני נאלצת על כדורי הרגעה. מה לעשות!

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
מאת: אילן אביב
27 בספטמבר, 2015
שלום מלכה,
לכל מערכת יחסים בין אנשים יש כיוון משותף והסכמה על דרך ההתנהלות בתוך מערכת היחסים. כשאשר אחד מהאנשים חותר לכיוון מנוגד של האחר, או אם אין הסכמה על צורת ההתנהלות וערכי היסוד של השניים, יופיעו קונפליקטים ומאבקי כוח גלויים וסמויים. את מתארת מצב של עייפות ושאיבה אנרגטית, ומתוך התיאור שלך לא אוכל להסיק מהו הגורם המרכזי לאיבוד האנרגיה שלך.
אזכיר לך עניין בסיסי: אינך חייבת להישאר עם זוגך הנוכחי, את יכולה לקום וללכת בכל רגע! זאת הנחת יסוד לבוא ממנה כשמתבוננים בבעיות שעולות שיניכם, עוד לפני שמחפשים את הגורם.
כתבת שהחלטת לסיים את הקשר, ועם זאת את מתארת בפניי את הסבל שאת עוברת בתוכו. אז מציע לך בחום לכבד את ההחלטה החדשה שלך, במקום להישאר קורבן של החלטות קודמות שעשית. אם לא היית עושה החלטה לסיים את הקשר, היה נכון לחפש דרכים לקיים אותו בדרך אחרת (מה שאולי היה מביא אותך לאותה מסקנה שהגעת אליה, את זה לא ניתן לדעת מראש) אך כאמור, כתבת מפורשות שהחלטת לסיים אותו ולכן טוב שלפחות תחזקי את היושרה בתוכך ותכבדי את החלטותייך.
ימים טובים
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
מה עושים
מאת:
5 בספטמבר, 2015
היי אילן אביב
אני נמצאת בסיבוב שני של קשר שהבחור סובל מחרדות מקשר. ברגע שהקשר מתחזק ונוצרת התקרבות גופנית הוא מיד נעלם. הוא סובל מדימוי עצמי נמוך וחושב שאינו סיפק אותי למרות שאני מאוד נהנתי הוא לא מאמין לי. אני מרגישה שהוא אוהב אותי מטוד, בחיבוק במילים ובמבטיו. הוא מתנצל שוב ושוב על כך שהוא לא מתקשר וחוזר על כך שלא מגיעה לי ההתנהגות הזאת שלו ומגניב מדיי פעם שהןא עןבר תקופה שהוא לא יודע למה זה קורה לו.. הוא נמנע מלהיפגש איתי עד שאני מתרגזת וגם אז זה לא תמיד עובד:) הוא מסביר לי שאין אף אחת חוץ ממני ושהןא נמצא הרבה בבית או שהוא בורח לחברים ואירועים. אנחנו בקשר בחודש ונפגשנו פעמיים.. התחלתי להתרחק לאחרונה כי נכנסתי ללופ של לרצות לעזור לו ואולי קצת לחצתי יותר מדיי. לפני כמה חודשים היינו גם בקשר ואחרי חודש הוא התחיל להיעלם. הוא אמר שעבר התקפי חרדה ווהוא היה בטיפול פסיכיאטרי עם כדורים שהוריד אותם והןא עדיין לא חזר לעצמו במאה אחוז. איך אני אמורה להתנהג במצב כזה? בהנחה שיש רגש ורצון ליצור זוגיות כמובן. האם עליי ״להיות שם״ בכל פעם בלי לשפוט? האם עליי להעלם ולגרום לו להבין שזו לא הדרך? או פשוט להיות ישירה? אני משתדלת להעניק לו חום ואהבה אהל אני לא יודעת האם הוא פשוט לוקח אותי כמובן מאליו או לא מודע למעשיו?
תודה..)

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
תעתועים
מאת: אילן אביב
6 בספטמבר, 2015
שלום שואלת יקרה,
כאנלוגיה, את מתארת מצב של ריקוד תעתועים בו את מתחילה לרקוד עם מישהו בסיבוב הראשון, לפתע נעלם בסיבוב השני ומפיע בשלישי, וגם אז נשאר רק לחצי סיבוב. חשוב להבין שמערכת יחסים בין שניים או יותר דורשת נוכחות של הצדדים ומוכנות אמיתית להישאר יחד ולהשקיע בבניה של היחד. הישארות יחד ברגעים קשים זה המפתח העיקרי ומה שיקבע אם יש סיכוי ליחסים האלה להמשיך.
הבחור שאת מדברת עליו מעיד על עצמו כאדם מסתגר שנוהג להיעלם לאנשים, שנמצא בתקופה של התקפי חרדה ואבדון, בטיפול פסיכאטרי על כדורים.גם בתקשורת הקצרה שהייתה לך איתו הוא הוכיח שהוא אדם שלא כדאי לסמוך עליו. יכול להיות שהוא בחור מקסים עם לב זהב ושכל מבריק, רק שעם כל הרצון הכנה שלך לעזור לו, זה לא תפקידך במערכת היחסים שאת רוצה ליצור איתו כי את מבקשת מערכת יחסים שוויונית – 2 חברים שיוצרים משהו יחד (זאת גישתי הבסיסית למערכת יחסים זוגית).

אם את רוצה להיות המטפלת/אומנת/אמא שלו, אז בבקשה..יש לך כאן הזדמנות נפלאה לחזק את הרגש האימהי שלך, רק שזוגיות לא יצא לך מזה, בטח לא זוגיות מוצלחת.

נראה שלבני אדם יש תמיד הסברים מצויינים על סיבת התנהגותם, אך יחסים זוגיים (וכל יחסים אחרים) מבוססים על מעשים והתנהגות במציאות ולא נבנים באמצעות תירוצים ומילים. מציע לך בחום לעשות הבדלה ברורה בין הרצון העז שיש לך להצליח ליצור מערכת יחסים עם גבר (זה או אחר), לבין האדם שעומד מולך ומבהיר לך בכל דרך אפשרית שהוא לא בעניין/לא מוכן / לא יכול / לא רוצה, ליצור את זה איתך.
הרצון מגיע מתוך חוסר, וכשהמציאות לא ממלאת חוסר זה מתחילות להתפתח אשליות כדי להקל על הכאב שהריק הפנימי יוצר.

שימי לב לפער הגדול בין המילים שיוצאות לו מהפה לבין המעשים שלו, זאת תהיה לך נקודת אור ביחסים האלה ובכל מערכת יחסים אחרת שתצרי בעתיד. חפשי את האמת, תמיד את האמת.

ימים טובים
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
קונפליקט בזוגיות
מאת: ליאת
10 באוגוסט, 2015
אילן אביב שלום,
הדברים שכתבת בהחלט ” האירו את עיני” אך יש התנהלות שהיא בלתי פתירה ורציתי לשמוע את חוות דעתך.
יש לי ידיד במשך שנה שעובד איתי וקיימת ביננו משיכה חזקה, יש הבנה, שיחות ונושאים משותפים. הבחור עובד איתי. בכל פעם שאנחנו קובעים לצאת לדייט הוא נעלם ועושה עצמו שלא קרא את הודעתי. לאחר יומיים הוא יוצר קשר ואני כתגובה נפגעת מהתנהגותו , נעלמת ופתאום הוא מתחיל לרדוף אחריי ולכרכר סביבי. אני מבינה שלא ניתן לבנות קשר כזה שמושתת על משחקים. גם השבוע זה קרה. קבענו לצאת והוא נעלם…אם בעוד יומיים לא אענה לו הוא יתחיל לרדוף אחריי. שאלתי היא האם לזרום איתו ולתת לו את הזמן ( כך נעמיק את ההיכרות ואדע אם הוא בעניין) או לחתוך בידיעה שהבחור משחק ברגשותיי, דוחה פגישות ולא בשל לקשר רציני.

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
התחלת מערכת יחסים
מאת: אילן אביב
11 באוגוסט, 2015
שלום ליאת,
את מתארת מצב בו קבעת פגישה (דייט) עם אדם שעובד איתך, ואז את מתארת שהוא “נעלם”. לפי הבנתי הוא פשוט הבריז מהפגישה ולא הגיע, אם הבנתי נכון.
כשקשר מתחיל בצורה כזו עם אדם (ואני שם כאן דגש על המושג “אדם”) אז ברוב המקרים הוא ימשיך באותה איכות, אלא אם כן השתנה משהו מהותי באחד מהשניים, או שנכנס גורם נוסף למשוואה.

בפשטות, אם מישהו מבריז מפגישות באופן שחוזר על עצמו, הוא אדם לא אמין שסביר להניח שימשיך להתנהג בצורה דומה, ולנסות לבסס איתו מערכת יחסים ארוכת טווח יכול להפוך לסיוט מתמשך.

העלת כאן מצב שקראת לו “משחקים”, וכאן אני זורק לך חזרה את הכדור. זכרי שכדי שמשחק יתקיים צריך שניים או יותר, מה שאומר שאת שחקנית פעילה במשחק איתו, רק שכניראה לא שותפה לקביעת החוקים שלו ולכן בא התסכול.

ממליץ לך להיות אמיתית עם עצמך בשלב ראשון ולשאול את עצמך למה את בכלל מעוניינת באדם חמקמק שלא עומד במילתו?!
ואם ענית לעצמך בצורה כנה, אז השאלה הבאה טוב שתהיה: איפה את משתתפת איתו במשחק ולמה את לא אמיתית איתו?!

אני מניח שאם היית מסתכלת לו בעיניים ושואלת אותו בכנות אם הוא מעוניין לצאת איתך לדייט שאולי יוביל להתקרבות מינית (זוגיות) ביניכם, היית יכולה להקשיב בכנות לתשובתו, כמו גם להתבונן בשפת הגוף שלו כדי להבין מה הוא לא אומר.

ראי את הסיטואציה כמראה לעוד סיטואציות דומות שקורות בחייך (לא רק עם גברים) ולכי שלב אחד עמוק יותר לתוך עצמך כדי להבין למה את יוצרת אותן ומה תת המודע שלך מנסה להגיד לך ללא הצלחה.

גם קחי בחשבון שגברים פועלים בדרך שונה מנשים, והמוח שלהם חושב בצורה אחרת. החיבור בין “ידיד” לבין “משיכה מינית” לא נתפס אצל כל גבר כרצון לקשר זוגי (אצל נשים לרוב כן), אלא יכול להיתפס בקלות כהזדמנות לקשר מיני ללא מחויבות להיות רק עם אישה אחת.

אני מאמין בתקשורת ישירה ופתוחה, כשלא משאירים מקום לספקות ומחשבות. שאלות ישירות יגלו לך את מה שאת פוחדת לגלות, ואפילו שיתכן וזה יכאב, הם יחסכו לך תקופה ארוכה של כאב לב וסבל מתמשך מחוסר המימוש של פוטנציאל שנראה מבטיח.

לכי עם האמת ליאת, כתבי על נייר שאלות חדות ובלתי מתפשרות ושאלי אותו בשיחה הראשונה שתזדמן לך איתו. גם אם תסמיקי ותחווי רגש לא נעים בזמן השאלות, לפחות תתקרבי עוד צעד לכיוון האמת ותהיי מחוברת טוב יותר למציאות.

בסופו של דבר המציאות תהיה חברתך הטובה ביותר, איתה תמשיכי לחיות, איתה תקומי בבוקר וגם תלכי לישון בסוף היום.

ימים טובים
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
תגובה
מאת: ליאת
11 באוגוסט, 2015
אילן אביב שלום,

ראשית, תודה על תשובתך המהירה.
מדובר בבחור שעובד איתי, מופנם, ביישן, חסר ניסיון עשיר עם בנות וצעיר ממני ב 11 שנה. המצב הוא מאוד עדין בעיקר בשל פער הגילאים ביננו העומד מול הרצון העז לקירבה. קבענו להיפגש השבוע (לאחר שהפגישה נדחתה מס’ פעמים) ואינני מוצאת לנכון לדחוק אותו לפינה בשאלות נוקבות. תשובותיו עשויות להיות מהוססות, ולכן הכי נכון זה לתת לזמן לעשות את שלו.
בכוונתי ליזום פגישות נוספות ומאמינה שתוך זמן קצר אדע
לאן נושבת הרוח.
אילו היה מדובר בבחור בן גילי (40) הייתי מאמצת בחום את המלצתך
ודורשת תשובות חד משמעיות כפי שעשיתי תמיד.
הנקודה המרכזית שהטרידה אותי עד לשבוע זה היא
שכשאני מתקרבת אליו הוא מתרחק (לדוגמא, שולחת לו הודעה
עם הצעה לבילוי) וכשאני נעלבת ומפגינה אדישות הוא לפתע מבקש
את קרבתי. רציתי לדעת כיצד לצאת ממעגל הקסמים הזה
במידה ויימשך.
מקווה שהאהבה תנצח, נצליח לפרוץ גבולות וללכת רק עם הלב (:
תודה לתשובתך,
ליאת

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
חרדת נטישה ודחיה
מאת: עידית
15 בספטמבר, 2011
המאמר מדהים ופקח את עיני. כרגע אני נמצאת בטיפול והובהר לי באמצעותו שחיי מתנהלים בעקבות חרדת נטישה שאני חווה כנראה כל חיי.כיצד ניתן להתמודד עם חרדה זו שבעוד רגע תעלה לי בנישואי?

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
השלכה
מאת: אילן אביב
18 בספטמבר, 2011
שלום לך
מילת המפתח כאן היא “השלכה”,
זאת התפכחות מחוייבת מציאות להבין שאף אדם אחר לא יוכל לפתור לך את את בעיותייך את רגשותייך.

בתהליכים מסויימים שעשיתי עם מטופלים, קרה והגענו לעבר הרחוק בכדי לטפל בחרדת הנטישה,
עם אחרים היה מספיק להבין את העניין ולתרגל לקיחת אחריות ואהבה בלתי אנוכית.

אני רואה את שחרור החרדה כתהליך שלם ולא פעולה לפיתרון נקודתי.
זה מסע מודעות שנשמע שאת כבר עושה

פקחי עיניים וראי עצמך כחלק ממארג החיים.

בהצלחה :-)
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
מקסים
מאת: דנה
7 במרץ, 2011
תודה רבה אילן אביב!
צריך לקרוא את מאמריך כל בוקר להפנמה ולהבנה מלאה ..ואז.החיים יראו אחרת:)
שוב תודה .
דנה .

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
תודה דנה
מאת: אילן אביב
4 בדצמבר, 2017
על הפרגון ועל שקראת

ימים טובים
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
דחיה
מאת: מורן
21 באוגוסט, 2010
היי אילן אביב,
אשמח לשתף אותך בתהליך פנימי בהשפעת המאמר שכתבת.
מתחיל כתגובה לנכתב ושאילה וממשיך לתיהלוך פנימי וחשיבה בכתב, אולי יעורר בף איזה תהליך למאמר בנושאים שעולים או אולי כבר כתבת ותוכל לשתף אותי? תודה לך, מורן

זה בנוגע לדחיה, אני פוגשת תופעה הפוכה למה שאתה מתאר. מרגישה שאני אכן דוחה את בן זוגי, שבראש כל הזמן יש לי את אותו הסרט של כמה והולכת. זה לא שרע לי בקשר, אבל בתוכי אני סובלת, אני מרגישה בודדה ושלא מקבלת את מה שצריכה, מרגישה חלשה ולא שווה, מרגישה שאני לא שמחה ולא חיה, כי משהו בי תקוע בגלל הזוגיות הזאת. מרגישה תקועה, מרגישה דחויה, מרגישה לא נאהבת ולא אוהבת, מרגישה שרוצה להיות במקום אחר, מרגישה שהחופש נלקח ממני, ושכל הזמן מנסה להיות משהו שהוא לא אני, לרצות, לאהוב, להכיל, להקשיב בעוד שלא רוצה להיות שם, כל פעם שאנחנו יחד מרגישה שאני מורעלת מבפנים. וכי משהו בי לא מעריך אותו, לא רואה את מה שהוא עושה, לא רואה את איך שהוא מתייחס אלי או לעצמו, רואה רק את החסרונות, רק את מה שלא עובד עבורי, רק את מה שדוחה אותי וגורם לי לחשוב עליו בצורה שפלה, ואז בתוכי מתלוננת שהוא לא מעריך אותי, שהוא לא מתקרב אלי מיוזמתו ולא נותן לי אהבה ואור או הערכה, אלא חי בעולמו שלו, תקוע בראשו. מה שמעניין אותו זה עצמו והעבודה שלו והכסף.
הופכת את הסיפור..
לי יש יותר מידי זמן פנוי, ולא נפגשים כל כך, אלא פעם בשבוע. בעצם כמו שהיה תמיד אוולי בגלל הפניות זה כעת מפריע לי יותר. אכן גונבת לו אנרגיה, כי לא מתייחסת אליו, נסגרת, לא מקשיבה, אדישה, לועגת לו, עוקצת אותו, ארסית, מורעלת במחשבותיי עליו, שופטת, מבקרת, לא מעריכה, רואה אותו בחולשתו וברגעי ההתעייפות שלו וחוסר סבלנותו ולא בחיונותו ותרומתו. רואה רק מה ששפל ונמוך ולא את החוזק המרומם.
בעצם מספרת את הסיפור של עצמי, תקועה בתחת של עצמי, כל הזמן בראש רוצה שהדברים יראו כמו שיצרתי בראשי, שיהיו מושלמים, שישמחו אותי, ילטפו אותי, יאהבו אותי, יקנו לי מתנות, יעשו לי, ינקו לי, יבשלו לי, יפנקו אותי, יעריכו אותי, ישבחו אותי, יחזקו אותי. כל זה לא קורה ומרגישה מוזנחת, מקופחת, חסרת אנרגיה, חלשה, סגורה, עלובה, מרגישה מכונסת, לא רוצה ליצור קשר, מרגישה דחויה כאילו משהו לא בסדר איתי. לא מסתכלת לאנשים בעיניים, מרגישה קצת כבויה, מרגישה כאילו מלכלכת אחרים ולא נקייה או אמיתית ולכן לא יוצרת קשר, יוצרת מרחק ונסגרת. כי פחד מדחיה, פוחדת מהתגובה או יודעת כביכול את התגובה כבר מראש, יודעת שידחו אותי או שלא יקשיבו לי או שאני יגיד משהו לא נכון או משהו לא מתאים ואז פשוט יתעלמו וימשיכו הלאה. אז פשוט לא פונה, לא יוצרת קשר, לא שואלת, לא מדברת, לא מתעניינת, כי פוחדת שיזהו שאני עושה זאת כדי לצאת ידי חובה, או לא כי באמת מעניין אותי, אז שותקת, שומרת על ארשת פנים רצינית ומתעניינת בלי לומר מילה, פשוט מחייכת, עושה איזה תנועה עם הראש או איזה פרצוף וזה הקשר היחידי שיוצרת, אלא אם כן זה אדם שהיה לידי ליותר מעשרים דקות ואז בטוח ששיחה תתפתח ואעבור דרך המכשול הזה של הפחד ממה יגידו, או מה יחשבו, או בטח אשמע טיפשה, למרות שזה כמעט נמצא כל הזמן ואז יוצרת הצגה או מנסה להיות משהו שמצפים ממני יותרנכון מה שחושבת שמצפים ממני. רוב הפעמים האגו גובר על האוטנטיות, אומר לי שזה טיפשי מה שרוצה לומר, חבל לבזבז אנרגיה על שיחה לא מעניינת, מימלא אין לך דבר חכם לומר זאת סתם המצאה או ניסיון להיראות חכמה אז עדיף שתשתקתי. או שמחכה כל כך הרבה זמן לתיזמון הנכון עד שמפספסת אותו כשהגיע כי פחדתי לפתוח את הפה. וזה פתאום מזוהה בצורה כזאת שאני פשוט פוחדת להיות דחויה, ובעצם הפחד מדחיה אני דוחה אחרים, בורחת מיד במפגש קטן על השביל עם אדם אחר, לא מעיזה לומר דבר מעבר לשלום אלא אם כן הוא יזם שיחה ואני פשוט מקשיבה ומהנהת או אומרת כן.
רקבמצב שמישהו מאוד תומך, מעריך, מחזק מעוניין מאוד במה שיש לי לומר אז מדברת ומשתפת ויהיה לי את הביטחון והכוח להציג מה שבתוכי, אם לא פשוט אתן לחולשה זאת לקחת אותי הלאה ולפספס שוב ושוב ביטוי לאינטליגנציה שהגיעה אליי ורצתה ביטוי או למפגש מיוחד עם אדם, או לשיחת חולין שמאפשרת היכרות קצת יותר עמוקה. הביטחון שלי לפעמים מופיע שמנחה קבוצה בתנועה ואז איו צורך בשיחה או מנחה אנשים לקראת טיפול ואין צורך בשאלות כל התשובות ידועות מראש, זאת אומרת כשאני בעמדה של תפקיד אז מרגישה יותר משוחררת.

אני מזהה את הכרוח הזה שמבטל את מה שמתוכי רוצה להתבטא שוב ושוב ממש כמו התמכורת. כמו הדפוס המוכר האומר מחר אני אתחיל דיאטה. הדפוס בראשי גובר על האוטניות שבי מלצאת ולהתבטא בחופשיות מאירה, ומחיי להתגלות כאור ושמחת הוויה.

איך לאפשר את לאוטנטיות לזרום, איך להפחית את ההתכווצות הזאת החוזרת על עצמה בנוכחות אחרים? איך להפסיק להיות מודעת יתרה לעצמי (כאילךו מצולמת בוידאו כל הזמן, כאילו מישהו צופה בי וצריכה להיראות כל הזמן טוב, להיראות חכמה, רצינית או מדויקת)?

אולי בכך שביקשתי לעצמי חיים במסע של התעוררות פוגשת בקשיים אלה, במכשלות אלה כדי שאוכל להתעלות מעליהם באמצעות הבנתם, התמודדות דרכם וצבירת הניסיון? חשה בכך שזה לא פשוט לי , בעיקר בשל כך שחיי היו זרם של חיוניות ואושר, תרומה ושירות, שקט פנימי והקרנה סביב ללא שום התחשבנות או הבדלה. וכעת מרגישה שמתעסקת בחול יותר מאשר בקודש, מרגישה מתעסקת מאוד באישי הלוקחת את האנרגיה ממני להשקיע במה שמרומם ומשפיע סביבי על עוד אנשים. מרגישה יותר מכונסת בחיי שלי, ואפילו מרוחקת מרחקים מבן זוגי שחי לצידי יום יום. האם אבדתי מדרכי? האם אכן נפרדתי או נותקתי מעצמי? כי זה הפחד הגדול ביותר שלי, שאכן עזבתי את הקו עליו הייתי והדרדרתי לאישי, לניסיון לפתור בעיותיי מתוכי או שנכנסתי ללופ חסר מעצורים שלא מוביל לאף מקום? היכן אני? מבולבלת חשה.. מרגישה ברובי חזקה כי יודעת שממשיכה לנסות, להבהיר, לגלות, ללמוד מההתנסויות, לחזור אל תוכי, להתחבר פנימה בשל המאבק החיצוני פנימי שויוצר רעש אינסופי, מבחינה בכך שנחשפת לעוד כלים שנובעים מתוכי באפשרות שלי לקחת עמדה אל כוחות שמנסים לשלוט בי, מבחינה בכך שבחלקי גדלה בשל ההתפקחות לכך שבתוכי יש דברים שאינם כעולם ורוד כפי שתמיד חשבתי ושעליי למקם אותם במקומם המתאים. מבחינה בכך שבשל הרעש הגדול שהחוויה הזאת יוצרת בתוכי, שואלת ושואלת בתוכי ואליי מגיעות הזדמנויות לקבל הבנות והכוונות מקריאה, מספרים, מסרטים, מהמורים שלי, מהתנהלות של אחרים, צופה ופתוחה למה שיכול להציע לי הכוונה למקום המחובר בתוכי, הכוונה ליכולת לקבל את התופעות השונות הפוגשת בחיי שבתוכי. מבינה שאני לא לבד בסיפור הזה כשקוראת את המאמרים כאן ובספרים אחרים, מבינה שזו לא בעיה אישית. ושואבת את הכוח להמשיך מהאמונה שבהתמודדות שלי עם חולשות אלו והתעלות מעליהן תאפשר גם לאחרים לעשות את אותו הדבר גם בחייהם.

שמה לב שאכן אנו חיים בכמה רמות. הרבה מציאויות מתרחשות בתוכנו, כל מציאות שייכת למיקום אחר, מיקום שיכול להיות רגעי בשל חיבור לגבוה ממני, או מציאות שנובעת מחשיפה לרעיון שמהדה גם בי, או מציאות שנובעת מהשפעה של אדם אחר על נוכחתי, או מציאות שנובעת מהציפיות שלי ואז האכזבות, מהחזון שלי, מהשירות, מאפקט של תהליך פנימי מרומם, מהתבוננות או חיים שונים שחיים בתוכי – אם זה האגו, היותי אישה או גבר, הגיל שלי, הסביבה שלי, ההסטוריה שלי וכו’.. וכל פעם מושפעת מאחרת, מחוברת לאחרת, מדברת דרך השפעה אחרת בתוכי, דרך מיקום אחר, חושבת דרך אותו מיקום או מדברת דרך מיקום אחר בתוכי..

יכולה להיות מאוד פאסימית, בעוד שחלק אחר בי לרגע יהיה נוכח ויגיד מי זאת? החלק הזה שגם לו אני קוראת אני לא יזהה את הפאסיומיות, כי לרוב אני מאוד אופטימית. או יכולה להיות מאוד נלהבת ותיאטרלית וחלק אחר בי פתאום יופי ויגיד מי זאת? מה קרה לה? שמה לב מתוך התהליך הזה שיש לי דעות שונות על עצמי, שופטת את עצמי, או מכירה את עצמי לפי זהות שיצרתי לעצמי, לפי ניסיונות שהיו לי, לפי משהו שהוא נוח לאחרים סביבי ופוחדת להשתנות כדי לא להיראות מוזרה פתאום, או מתנשאת, או לא מוכרת. שבעצם כל אלו הם סיפורים בראשי בגלל הפחד להשתנות, בגלל הפחד לפרוץ גבולות של עצמי, או אולי הפחד של מה מזהה את עצמו בתוכי ככזה להיות פתאום משהו אחר, לא מוכן לשחרר.

אז עוד שאלה איך לאפשר לעצמי לפרוץ את גבולות המוכר ולהישאר בחיים? כלומר שמה שבתוכי יאפשר לי אכן לחוות משהו חדש בלי שסיפורי הראש שלי יחזירו אותי למצב הקודם? או יותר מדויק: איך לעשות צעד אל שינוי ולהמשיך אל תוך ההשתנות ולא לחזור אחורה? או אולי יש בתהליך השתנות שני צעדים קדימה אחד אחורה ?

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
תעתועים
מאת: אילן אביב
30 באוגוסט, 2010
היי מורן יקרה.
קראתי את מה שכתבת כאן בפירוט רב כל כך ותוך כדי קריאה עלתה בי תחושה של אבדון וחיפוש בלתי מתפשר שלך אחר האמת.
את מתארת כאן מצב של ריחוק ושל פחד שהתחפש לכל כך הרבה צורות מתעתעות, עושה רושם שאת נמצאת בתהליך התעוררות מתקדם וזקוקה למיקוד ותמיכה בתהליך.
כמו שכבר הבנת, האשמה אינה בבן זוגך או בכל אדם אחר בעולם, ועם זאת יש לשאול את הסיבה לכך שאת ממשיכה להיות במקום בו את לא מוצאת את עצמך. האם יש שם פחד שמחזיק אותך? מהו הפחד?

כוח החיים שלך מתבזב ברובו על התנגדות לשינוי שרוצה לבקוע מתוכך, הוא הולך לחשיבה מעגלית שאינה מגיעה לעשיה.
שאלי את עצמך מה את הכי אוהבת לעשות בעולם? בשביל מה יהיה כדאי לך לקום בבוקר מהמיטה ולהתחיל יום חדש?

את מתארת מצב של סגירות אל העולם, זהו מצב בו את נמצאת במעגל עצמי סגור שאינו מאפשר לך לראות את עצמך בבהירות.
לדעתי את זקוקה למראה מהימנה כדי לצאת ממצב זה, את זקוקה לאנשים שרואים אותך בבהירות ומשקפים לך את מקומך.

מפנה אותך לקרוא את המאמר “אני אותנטי” שנמצא באתר http://www.neworld.org.il/article/article.asp?article_id=677 וגם את המאמר “מצב השינה” http://www.neworld.org.il/article/article.asp?article_id=679. אלא שני מאמרים שכתבתי לאחרונה והן יוכלו להסביר לך חלק מהתהליך אותו את עוברת.
אם תרצי לעשות תהליך ולהתקדם מהמקום בו את נמצאת, את מוזמנת להגיע לפגישות התעוררות שאני מנחה בימי רביעי או לפנות אליי במייל לקביעת פגישה אישית.

יום מקסים
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
אין על המאמרים של אילן אביב
מאת: גלי
18 במאי, 2010
כל מאמר שלו בפני עצמו מ ר ת ק!!
קטונתי מלנסות להסביר
:-)

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
תודה גלי יקרה @:)
מאת: אילן אביב
29 במאי, 2019
ממש כיף לקרוא
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
מדהים
מאת: יאלי
16 במרץ, 2010
מאמר מדהים ממצה, קולע בול, מצאתי את עצמי מזדהה עם כל שורה ושורה.
אין עלייך פשוט כך.
והלוואי שאפנים ואיישם את הכתוב כפשוטו בעיקר את הפיסקה האחרונה…..
מאחלת לעצמי מכל הלב.
תודה רבה לך על התרומה הנפלאה.
יאלי.

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה
תענוג
מאת: אילן אביב
29 במאי, 2019
יאלי יקרה,
עבר כל כך הרבה זן מאז שכתבת את התגובה הנפלאה הזאת, ואני תוהה אם התגובה הזאת תגיע אלייך בכלל.
ועם זאת, תודה גדולה על הפרגון החמים.
את רואה בחוץ את מה שיש בתוכך, וזה יפה

ימים טובים
אילן אביב

תגובה חדשה | הגיבו לתגובה