כמה זמן את רוצה לחיות? – שיחת טלפון עם מכרה

לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם מכרה (שעדיין לא מכירה את חזון ‘אנשים לעולם’), ושאלתי אותה “כמה זמן את רוצה לחיות?!”
היא ענתה לי: “זאת שאלה מאתגרת”, ולאחר חשיבה קלה ענתה “זה תלוי בבריאות שלי ובמה שיקרה לאנשים סביבי”
הצגתי לה אנלוגיה: “דמייני שמופיע מולך מלאך ומציע לך להגשים את משאלת ליבך, מה תבקשי ממנו?”
היא ענתה: “ראשית ארצה שכולם יהיו כמוני, בלי ילדים ופנויים כדי לעצור לרגע ולהסתכל על החיים, ליהנות מהחיים. בעיקר מהטבע. גם הייתי רוצה שיפסיקו להרוס את הטבע ולחיות בצניעות מול הטבע ובעליה החיים. איך זה נראה ואיך עושים את זה, אני לא יודעת.”

המשכתי: “ואז המלאך אומר לך שמה שביקשת הולך להתגשם. את תקבלי בדיוק את מה שרצית,
והשאלה הבאה שלו אלייך: “כמה זמן את רוצה לחיות בעולם כזה?”

היא ענתה בהתרגשות: “נראה שאם זה יתגשם אז ארצה לחיות ולחיות ולחיות, כי החיים בבסיסם הם טובים.”

שאלתי: “אז את בעצם אומרת שבעולם כזה תרצי לחיות לנצח?”

היא ענתה:” נכון! “

אמרתי: “עכשיו נסי לראות את זה הפוך. אמרת שאם העולם יהיה טוב אז תרצי לחיות בו לנצח, אבל האמת היא שזה עובד הפוך. אנשים הופכים את העולם לגיהנום כדי להצדיק את האמונה שלהם במוות, כי המיינד שלנו חייב להצדיק את עצמו, זה הבסיס הפסיכולוגי שלנו – להיות צודקים. הרי בעולם המטורף בו אנו חיים, מי ירצה להישאר ולסבול כאן לאורך עידנים? אין אדם שירצה לסבול לנצח!

לעומת זאת, בסביבה אמיתית ושפויה אנשים ירצו להישאר ולחיות לעד. הרי אם נהיה ביחד מאוהבים האחד בשני (גם לא בהקשר זוגי) אנחנו לא נרצה לוותר האחד על השני לעולם. אהבת החיים תרחיק ממוחנו כל מחשבה על חידלון ומה שישאר כברירת מחדל הוא חיים, חיים, חיים.”

איפה התקלה?
“בעולמנו אנשים מוקפים בחברים ומשפחה, ועדיין חיים לבד בתוך עצמם. כל אדם יודע בסתרי ליבו שהאנשים סביבו זמניים, שכולם הולכים להיעלם מחייו בשלב כל שהוא, והשעון התת מודע ממשיך לתקתק בכל יום. דמייני סיטואציה משפחתית מזווית אחרת: משפחה הינה שבט קטן של אנשים שחיים יחד שנים רבות, נמצאים בטוב וברע ועוברים דברים קשים ומשמחים לאורך השנים. למרות החיבור החזק בין האנשים, הם כולם מכוונים לכך שהשבט יתפרק בשלב כל שהוא, ואפילו חוגגים את פירוק השבט כשזה קורה במסיבת חתונה אליה מוזמנים כל השבטים האחרים המשויכים לשני השבטים המתפרקים. לאחר המסיבה יתחילו השניים לבסס את בניית השבט הבא בהולדת ילדים (שהינה השיטה הכי איטית לבניית שבט אנשים) שגם הוא מועד לפירוק מלכתחילה.

האם במבנה חברתי כזה אדם יכול להתאהב באנשים סביבו בכל ליבו? האם ניתן לבטוח באנשים כשמועד הפרידה הולך ומתקרב?

בעולמנו אנשים אינם בוחרים את כיוון החיים שלהם ומועדים מראש לפירוד הסופי. זה עולם בו אדם נולד ונכנס מייד לדרך שהוטוותה לו מראש, בה הלכו “בבטחה “ביליוני אנשים לפניו והוכיחו לכולם שסופה של הדרך בלתי נמנע. וכך יתחיל את חייו האדם בהדחקת הפחד הבסיסי מהמוות (קוד החיים = פחד מרע ומשיכה לטוב) ובכל ימי חייו ישכון בליבו הקונפליקט ההכרחי, הנובע מידיעתו המודחקת לגבי סיומם ההכרחי של החיים, הדוהר לעברו בכל רגע מחייו.”