עוד שלב בדרך לניצחון על הזקנה – חיי נצח

ד”ר ריצ’רד ווקר צלל לתוך הדנ”א של ילדות שלא גדלות כדי להבין מהי הזדקנות ואיך אפשר למנוע אותה. עכשיו, הוא מאמין, הוא קרוב מתמיד לפיצוח החידה הגדולה ביותר של האנושות.

“הגוף שלנו נוצר כאשר שני תאים מתמזגים ומתחילים להתחלק ולעבור סדרת שינויים מתמדת, שאמורה להפוך אותם לגוף אנושי בוגר”, הוא פותח בהצגת ההסבר שלו, בראיון בלעדי ל”מוסף כלכליסט”. “בגנים מקודדת תוכנית שמפעילה את תהליך הגדילה, היא בעצם מורה לתאים כיצד לצמוח ולהתרבות כך שייצרו רקמות בגודל ובצורה הנכונים, ומפקחת על קצב ההתחלפות של התאים כדי לשרת את התהליך הזה באופן מיטבי. במקביל מופעלים מנגנונים יעילים מאוד שיודעים לתקן תקלות ולהחליף תאים שנפגעו. אבל בתהליך הזה ישנה בעיה, שנובעת מהאופן שבו פועלת האבולוציה: אנחנו מעבירים לצאצאים שלנו רק את המוטציות שנוצרו אצלנו לפני שאנחנו מביאים אותם לעולם, כלומר שנוצרו אצלנו עד גיל מסוים. כך, אחרי מיליוני שנות התפתחות אבולוציונית, גוף האדם נעשה מותאם לתפקד היטב עד גיל הפריון, ואחר כך דברים מתחילים להשתבש – וזה מה שאנו מכירים כהזדקנות”.

ווקר מאמין כי בגוף פועלת מה שהוא מכנה “אינרציה התפתחותית”: חלק מהתהליכים הביולוגיים הקשורים בצמיחת האיברים בילדות ובתקופת ההתבגרות ממשיכים בפעולתם גם אחרי שהגוף סיים לגדול, באופן סמוי מהעין. אבל מאחר שהם כבר סיימו את תפקידם המקורי הם גורמים לנזק במקום להביא תועלת – וזו ההזדקנות. את התהליך הזה, הוא סבור, אפשר לעצור באמצעות אותו קוד גנטי שגרם למחלה המסתורית אצל הילדות.

כדי להסביר את הרעיון, הוא נעזר בדימוי: “תחשוב על מכונית שתוכננה באופן מושלם וירדה עכשיו מפס הייצור. המהנדסים שבנו אותה כיווננו הכל כך שהמנוע פועל בצורה חלקה לגמרי. אבל במקום לעזוב את המכונית כפי שהיא הם ממשיכים להתעסק עם המנגנונים גם כשהיא כבר נוסעת, כאילו הם עדיין בשלב התכנון. דבר דומה קורה לגוף האדם – יש מנגנונים שמאפשרים לנו לצמוח ביעילות כה רבה ולהגיע לשלב שבו אנחנו מעמידים צאצאים במצב פיזיולוגי מיטבי, אבל בגלל האופן שבו פועלת האבולוציה, אחרי הגיל הזה הם כבר לא מתקנים ותורמים אלא דווקא מתחילים לפגוע ביכולת שלנו להמשיך לתפקד”. המנגנונים שאליהם מתייחס ווקר כוללים, למשל, את אלו שתפקידם למנוע אובדן של מידע גנטי כשהתאים בגופנו מתחלקים. כאשר המנגנונים הללו מגיעים לקצה גבול היכולת שלהם, נהפכות הרקמות לשבירות ופגיעות, והגוף מאבד את יכולתו להתגונן מפני סרטן, אלצהיימר ומחלות זקנה אחרות.

במילים אחרות, ווקר טוען שהזקנה אינה תוצר של תהליך טבעי ובלתי נמנע, אינהרנטי לגוף האדם. אם הגוף שלנו עובד היטב עד נקודה מסוימת, למה שלא ימשיך לעבוד היטב גם מעבר לה? צריך רק להבין מה בדיוק משבש אותו כדי להבין איך לעקוף את השיבוש.

ווקר, שכבר גיבש את הרעיון של הזדקנות כשיבוש שלא חייב לקרות, הבין שברוק גרינברג היא הזדמנות לבדוק את התיאוריה. הוא חשב שאצלה המתג הגנטי שהוא מחפש – זה שאחראי להתבגרות תקינה של הגוף ומאיזשהו שלב הופך למתג ההזדקנות – פשוט כבוי, ושיוכל למצוא מהו בדיוק המתג הזה אם יחקור את הדנ”א שלה. ווקר פנה להוריה, שהיו מוכנים לנסות כל כיוון בתקווה שיעזור לבתם ואפשרו לו לחקור את המקרה.

תינוק מתוק כיכב לפני כחודש על שער המגזין “טיים”. “התינוק הזה עשוי לחיות עד גיל 142”, הכריזה הכותרת, והובילה לכתבה על המאבק המדעי להארכת תוחלת החיים. בשבוע שעבר היה זה “ניוזוויק” שקהדיש את השער לנושא, עם הכותרת “Never say die”. ואלה רק שניים מכלי התקשורת המרכזיים שעסקו בשבועות האחרונים במלחמה בהזדקנות. התקשורת נדרשה לנושא בעקבות סדרה של תזוזות מדעיות בתחום – שמושכות לזירה גם כסף גדול מאוד. במילים אחרות, המדע דוהר קדימה, והמיליארדרים שמחים להצטרף אליו ולשפוך הון על הנושא. מעיסוק אזוטרי שנתפס בעיני הממסד המדעי כפסאודו־מדע ושרלטנות נהפך לפתע החיפוש אחר חיים ארוכים יותר, גם במובן הרדיקלי של הרעיון, לתחום מחקר לגיטימי ואף לוהט ששואב אליו ממון רב ואת תשומת הלב של ענקיות טכנולוגיה והאנשים שמובילים אותן.

רשימת המשקיעים בתחום כוללת, למשל, את המגה־משקיע פיטר תיל, שאמר כי הוא מעוניין למצוא דרך להאריך את חייו עד 120 ותרם 3.5 מיליון דולר ל־SENS, מכון המחקר של המדען השנוי במחלוקת ד”ר אוברי דה גריי. סרגיי ברין מגוגל סיפר לא מזמן שהוא “שואף להביס את המוות”, ואף השקיע לאחרונה 1.5 מיליארד דולר בהקמה של Calico, מרכז מחקר ייעודי למחקרים הקשורים בהארכת החיים, בשיתוף חברת התרופות AbbVie. המחקרים במסגרת הפרויקט נעשים תחת מעטה חשאיות כבד, אבל חלק מהדיווחים גורסים כי הם מנסים ליצור תרופה על בסיס ואריאנט של הגן foxo3, שהתגלה אצל מרבית האנשים שהצליחו לחיות יותר ממאה שנה. גם לארי אליסון, מייסד אורקל, מזרים מאות אלפי דולרים בשנה לחוקרים עצמאיים שעוסקים בתחום, באמצעות קרן Ellison Medical. במקרה של אליסון, אגב, הוא עושה זאת כבר מ־1997.

מאז התחום רק הלך וצמח, וקשה מאוד לאמוד את מספר המדענים החוקרים, היוזמות והמכונים, וגם את היקף ההשקעה ומספר המשקיעים. אחד השמות הבולטים הנוספים הוא היזם הרוסי דמיטרי איצקוב, שעומד מאחורי “יוזמת 2045”, פרויקט השואף ליצור טכנולוגיה שתאפשר לשחרר את כבלי התודעה האנושית ממגבלות הבשר ולשמר אותה באמצעים דיגיטליים. בשנה שעברה רשמו מדענים יפנים פריצת דרך שעשויה לקדם את הרעיון, כשהצליחו ליצור למשך זמן קצר חיקוי אמין של 1% מפעילות המוח באמצעות מחשב־על. במקביל אינטל מקווה לסיים ב־2018 את בנייתו של המחשב הראשון מסוג exascale, שיציע עוצמת עיבוד מקבילה למוח האנושי כולו.

לקריאת הכתבה המלאה
https://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3654888,00.html